חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

ונציה / venezia
ונטו, איטליה

ספוילר: הרבה שנים היה לאשתי חלום. להיות בפסטיבל המסכות של ונציה. וחבל שלא נסענו קודם.

לא כל כך ידעתי מה זה פסטיבל המסכות ומה הולך שם. חשבתי שעושים אותו בחורף כדי למשוך לעיר תיירים. קראתי/שמעתי שיש תחפושות ויש נשפים מאד יקרים. קראתי על הצפיפות הרבה וגם מזג האויר בחורף קצת הלחיץ – חורף בצפון איטליה זה לא צחוק.

תיכננו טיול המתמקד בפסטיבל המסכות ואמרנו – בדרך חזרה נעצור בחזרה קצת ברומא.

 

מזג האויר

בתקופה בה אנחנו היינו היה קר אך לא נורא בכלל. לא נזקקו לביגוד טרמי. סוודר ומעיל פוך הספיקו לגמרי. מטריה תמיד הייתה בהישג יד.

ערפל שרר בחלק גדול משעות היום ובוודאי מהלילה. מצד אחד – מפריע לצילומים תיירותיים, מצד שני יוצר אוירה מיסטית מיוחדת, שמי שיודע לנצל, יכול להוציא, צילומים מדהימים.

צולם בתנאי אמת ללא פילטרים

אני מניח שבתקופת גשם, רוח ואולי הצפות, עלול להיות לא נעים.

הייתה חוויה נהדרת.

לא ממש צפוף. בקיץ יש הרבה יותר אנשים וגם מזג האויר לא נורא. הולכים עם מעיל טוב ואפילו ללא ביגוד טרמי.

לינה – אני מצאתי מקום במלון מדהים צמוד לסאן מרקו.

אוכל – המלצות זה נחמד אבל כשתגיעו תראו שהמבחר כל כך גדול. שבו היכן שבא לכם.

 

ממקום למקום

טיסות

טיסת ערב (Wizz) למילאנו. לינה ליד תחנת הרכבת המרכזית

(למעבר לכתבה – לחץ כאן)

למחרת בבוקר, סביב שמונה וחצי – רכבת לוונציה.

רכבת:

את הכרטיסים לרכבת אפשר לקנות באחד מכמה אתרי רכבות. נוח מאד להזמין. יש קרונות במחלקות שונות שההבדל הוא ברוחב (ואולי נוחות) המושב, קפה שאתה יכול לקבל. בדקו בעת ההזמנה. הכל מפורט. הדפיסו את הדף שתקבלו. זהו הכרטיס. יותר מזה לא צריכים.

זהו הקרון המשופר עם המלצר שעובר ומחלק קפה

תחנה הרכבת המרכזית במילנו מתוכננת להפליא. הרציפים בקומה השלישית – העליונה אבל ההגעה, היא באמצעות שיפועים כך שהמדרגה היחידה שצריך להתאמץ עם מזוודה היא בעליה לרכבת.

כמו בשדה תעופה יש לוח רכבות יוצאות, מסתכלים על מספר הרכבת ולידו יופיע הרציף. לפעמים צריך לחכות ממש לדקות האחרונות עד שמופיע מספר הרציף אז ממש אין צורך להגיע שעה לפני, אלא אם אתם רוצים לשתות קפה טוב ולאכול משהו.

שימו לב – הרכבת יוצאת בדיוק בזמן.

היעד הסופי של הרכבת היא תחנת הרכבת סנטה לוציה. תחנה קודמת לה נקראת ונציה – מסטרה. שימו לב לא לרדת בה (אלא אם המלון שלכם הוא במסטרה או בסביבה).

נסיעה של שעתיים וחצי ברכבת מדהימה לא מרגישים שהנסיעה עוברת. קרונות מאוד נוחים, מאוד מרווחים. יש בכל המושבים שקעי הטענה. יש מלצר קפה ויש קרון קפה.

 

הליכה

מי שיש לו כושר גופני טוב ורוצה לחסוך, מתחנת הרכבת של ונציה אפשר להגיע ברגל לכל מקום תוך כחצי שעה. זכרו, כי יש הרבה גשרים בדרך וסחיבת מזוודה כבדה אינה מומלצת ברגל.

 

אוטובוס מים – vaporetto:

בדיוק כמו אוטובוס אבל – סירה.

יש מסלולים רבים אבל ההתמצאות אינה מסובכת. אפשר למצוא את הקו הנכון בשימוש באפליקציית city mapper או פשוט לשאול את אחד מאנשי התפעול שבמקום.

יש אפשרות לכרטיס חד פעמי, יומי ועוד. דוגמה למחיר – כרטיס לאי מוראנו לכיוון אחד עולה כ- 10 €.

את הכרטיס צריכים להעביר בקורא הנמצא באזור ההמתנה.

מפלס הסירה לא תמיד בגובה הרציף (המתנדנד) ולמי שלא מורגל ויש בעיות ניידות עלולה להיות בעיה. שמתי לב שאיש הסיפון שאחראי על פתיחת וסגירה השער, תמיד שמח לסייע.

צפיפות יכולה להיות בעיה שכן לא תמיד יהיו מקומות ישיבה לכולם והנסיעה אינה קצרה. בנוסף, יתכן ותצטרכו לעמוד על הסיפון החיצוני, מה שבחורף עלול להיות קר ביותר ולא נעים.

מונית מים – water taxi:

להגיע בסטייל למלון

אנחנו בחרנו באפשרות הקצת יותר "יוקרתית" ומפנקת. תמיד חלמתי עליה. להגיע בסטייל, בסירה פרטית המביאה אותך, בסטייל מלכותי, עד לכניסה למלון (כאשר למלון יש עמדת עגינה משלו) – חוויה בפני עצמה.

כמו בסרטים. סירה יפה. הנהג מקדימה בחוץ ואתה בתא פנימי עם חלונות ותקרת זכוכית. מושבי עור וחימום. אפשר לצלם בחוץ או מבפנים כל הדרך.

שימו לב שכמו מונית, הסירה לוקחת את הקו הקצר ביותר לסן מרקו שזה אומר שלא נוסעים בתעלה הגדולה לכל אורכה ולא עוברים דרך הריאלטו. אולי אם תבקשו ותמורת תשלום נוסף הקפטן יאריך במקצת את הנסיעה ותוכלו לצלם כמו גדולים.

הנהג יעזור לך עם העברת המזוודות לסירה וממנה.

תשאלו כמה עולה לכם כל הטוב הזה – מתחנת הרכבת עד לסן מרקו יעלה 60 יורו. (הסעה פרטית רגילה לשדה התעופה עולה סביב המחיר הזה).

אגב מחירים. יש מחירון ואיש לא ינסה לסדר אותך כי אתה תייר.

גונדולה

גונדולה ברוב המקרים היא לא לשייט כדי להגיע, אלא כדי לשוט. דרך רומנטית לזוגות או חווייתית למשפחות. חצי שעה עולה כ-80 € אבל יש גונדולות שיש שם גם נגן או זמר וזו כבר אופרה אחרת.

 

לינה

בפעמים הקודמות שהיינו בוונציה ישנו בצימר באחת העיירות בסביבה. היה נחמד אבל רצינו להיות בוונציה מקסימום זמן, אז החלטנו על מלון בעיר.

השיקולים היו: מיקום מרכזי וחדר מרווח.

Hotel al Ponte dei sospiri – ובתרגום חופשי לעברית – מלון גשר האנחות.

המיקום פנטסטי. צמוד לכיכר סן מרקו ליד התעלה עליה ממוקם גשר האנחות. וההגעה ממש דרך התעלה ומתחת לגשר.

השמועה אומרת שיש חדרים במלון שמחלונם ניתן לצפות בגשר, למי שזה עושה את זה.

מלון קטן מאד, 2 קומות ומעט חדרים.

החדרים גדולים (כ-30 מ') בסגנון ארמון. מיטה גדולה ונוחה.

ארוחת בוקר טובה מוגשת לחדר.

חדר רחצה מרווח מאד ויש גם חלוקי ונעלי בית.

המחיר כ- 650 ₪ לילה (תקופת שיא)

בחדר טלוויזיה קטנה (שלא פתחנו כל השהות ולו פעם אחת), ארון גדול, כספת. הרבה מקומות אחסון.

הבעיות שהצלחתי למצוא, לאחר מאמץ: בחדר האמבטיה אין מספיק מקום לשים את הדברים על הכיור והכוסות שבכיור הן כוסות נייר ולא זכוכית.

 

הסבר קצר על הפסטיבל:

מיקום: ההתרחשות בעיקר בוונציה רבתי, בדגש על כיכר סן מרקו וסביבותיה. הייתי גם במוראנו אבל שם כמעט ולא היה כלום.

כל הוונציאנים התחרפנו. אין מחר. כולם מתחפשים. מצעיר ועד זקן. יוצאים בתחפושות מושקעות בטירוף. רובן קלאסיות, חלקן מיוחדות. המחופשים נמצאים ברחובות הרבה מאד שעות.

אפשר לראות אותם, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות (אם כי כמובן, רק מעטים נשארים ללילה) מטיילים ועוברים מכיכר אחת לבאה בתור.

בלילה יש הממשיכים להסתובב עם התחפושת הרגילה אך יש כאלה עם תחפושת מותאמת ללילה, מוארת באופן מיוחד וכל אחד כיד הדמיון הטובה עליו, או עליה.

המטרה: להצטלם עם כמה שיותר מבקרים. כולם אדיבים ונחמדים. ואם לא בא להם להצטלם, הם פשוט הולכים. הצילום – חינם (בניגוד למקומות אחרים, שם יש שחקנים ואתה עלול להידרש לתשלום – ראה את החיילים הרומאיים ליד הקולוסיאום).

המחופשים אוהבים להצטלם, גם בהפסקות כשהם יושבים לנוח בבתי הקפה. אבל אנא אל תטרידו אותם יותר מדי.

לדעתי יש מקומות שמשלמים למחופשים שיהיו אצלם כדי למשוך קהל. אפילו הקפה המפורסם "פלוריאן".

צריך פשוט לבוא ולהסתובב ברחובות.

חגיגה מקומית: כמעט בכל כיכר יש גם הפעלות לילדים, טרמפולינות, ליצנים וריקודים לקהל המקומי. זירת החלקה על קרח

אם אתם רוצים להתחפש יש הרבה חנויות עם מסכות, גלימות, כובעים ובגדים, בקשת מחירים שמתחילה נמוך למסכות לא איכותיות . אבל מהר מאד מטפסת מעלה מעלה למסכות ותחפושות מדהימות ומפוארות. זו אמנות.

 

המלצות – מה לראות

כיכר סן מרקו – "Piazza San Marco"

יש בה כל כך הרבה דברים/מבנים מעניינים. אני ממליץ להתכונן לביקור, לא להתעצל, לקרוא מידע על הכיכר (כדי שכשתהיו במקום תבינו מה אתם רואים). ההיסטוריה של בתי הכיכר הכנסייה פסלי הסוסים, 2 העמודים שליד הים, המגדל במרכז ועוד.

הסתובבו בכיכר, הביטו בחלונות הראווה, אולי תשבו לנוח באיזה בית קפה, למרות המחיר היקר מאד (הרי אתם לא עושים את זה בכל יום). – אנחנו ישבנו בקפה פלוריאן  (פירוט בהמשך)

 

כנסיית סנטה מריה דלה סאלוטה – "basilica di Santa maria della salute"

הכנסייה נמצאת כאילו בצד השני של התעלה. ומומלץ להגיע אליה ולהיכנס פנימה אבל לפני שתעשו זאת אני ממליץ לכם על גם מקום תצפית סטייל וגם הגעה "בשיחוק".

"Grand canal restaurant & bar"

המיוחד בקפה הזה הוא המיקום ובעיקר המרפסת הלא גדולה המאפשרת ישיבה על המים ותצפית יפה על כנסיית הסאלוטה בפרט, ותנועת הספינות על המים, בכלל.

עד 12:00 אפשר לשבת לשתות קפה בלבד (5€). בצהריים נפתחת גם מסעדה יוקרתית.

במפגש הכיכר עם הים, פנו ימינה ולכו עד הסוף.

 

גונדולה בזיל הזול – 2€:

עלות לשייט בגונדולה פרטית ל 30-45 דק' נע בין 80-120 יורו.

אבל – קצת לפני בית הקפה יש תחנת גונדולות המשמשות למעבר בין כיכר סן מרקו לבין כנסיית סנטה מריה דלה סאלוטה. ההפלגה קצרה, רק מספר דקות, אבל החוויה אותה חוויה. והצילום שלכם, בגונדולה, על רקע הכנסייה, יהיה יפה אפילו יותר.

 

טיול לאורך המים – מסן מרקו שמאלה

למה – כי כולם עושים את זה. וחוץ מזה יש מה לראות

 

ארמון הדוג'ים – "palazzo Ducale" – (45€ לזוג): הבניין הראשון הצמוד לכיכר הוא ארמון הדוג'ים ששימש את השלטון בתקופה בה ונציה הייתה אימפריה. שם היו מגורי הדוג'ה, אולמות השילטון, בית המשפט וחדרי מעצר.

בנוסף לאלה רואים גם אוסף כלי נשק חרבות, חניתות, מגינים, קסדות וכו', בכמות אדירה ומרשימה. התור פחות ארוך ומייאש מהתור לכנסייה, הכניסה בתשלום לא גבוה ומומלץ לא לוותר.

בחלק מתקופת הפסטיבל, הארמון פתוח בלילה עד 23:00. כניסה אחרונה 9 בערב. מומלץ למי שישן בוונציה. היתרון הגדול – אין כמעט אנשים באולמות הגדולים אפשר להסתכל בו ולהסתובב בניחותא.

 

גשר האנחות  – "Ponte dei sospiri": לאחר ארמון הדוג'ים תגיעו לגשר מעל תעלת מים. עמדו באמצע, הפנו מבטכם לכיוון התעלה ותראו מולכם מן גשר סגור ששימש למעבר אסירים, מבית העירייה לאחר המשפט, לבית הכלא שהיה בבניין הסמוך. על פי הפולקלור, הוא קרוי גשר האנחות בשל אנחות האסירים שנשמעו בעת המעבר על הגשר.

 

מלון דניאלי  – "hotel Danieli": מלון ותיק ובעל יחוס השוכן בארמון וכל המי ומי מתארחים בו. שימו לב שכיום יש 3 מבנים באותו בשם אבל שווה להיכנס למלון המקורי ולהביט בפאר המאופק בעיצוב שנות ה-30.

אפשר לשבת שם לקפה ועוגה. אנחנו ישבנו. שרות מצוין וקפה טוב. היה שווה. – פירוט בפסקת האוכל בוונציה

 

הכנסייה של ויולדי – church of the pieta saint Mary of the visitation

בשיטוטינו לאורך המים הגענו לבניין גבוה ומיוחד. שהוא בעצם אולם כנסייה שנערכים בו קונצרטים של ויולדי, בעיקר מתוך 4 העונות. כמובן שנרשמנו, אלא מה.

באנו ביום המיועד 1900. שעה קונצרט – היה מקסים. לא חף מזיופים, אבל מקסים. 4 כינורות, אבוב, צלו וצ'מבלו, שהוא פסנתר עתיק עם צליל מיוחד האופייני לתקופה ההיא.

 

לה פניצ'ה, בית האופרה של וונציה – "teatro la fenice"

כן, גם לוונציה יש בית אופרה משלה. כמובן שבזמן הפסטיבל מצאנו על מדרגות בית האופרה את "ורדי" בכבודו ובעצמו, טוב לא באמת. אבל היה שמח. ידע לשיר והצטלם עם כל מי שרצה.

כניסה במחיר ממש לא יקר. אל תחסכו והיכנסו.

מבחוץ לא נראה משהו אבל בפנים הפאר חוגג. באולם אין הרבה מקומות. נראה כאילו חצי אולם שקוע – זהו המקום לתזמורת. ויש המון מקום כי התזמורת גדולה.

לכן, רוב מקומות הישיבה הם בתאים. 5 קומות של תאים יותר מ-30 תאם בקומה. אפשר לסייר בתא רגיל – 4 כסאות ובתא המלכותי שם זו אופרה אחרת מבחינת הפאר.

מומלץ לבדוק אם יש הופעה באולם נראה לי שזו יכולה להיות חוויה, גם אם לא מבינים את השפה.

 

מוזיאון האקדמיה – gallerie dell 'Accademia

בערים רבות תמצאו את מוזיאון האקדמיה. זו של ונציה נמצאת כאילו בצד השני, אבל למעשה המקום לא רחוק כל כך ולא חייבים גונדולה. יש גשר הולכי רגל ליד ולכן הוא נקרא גשר האקדמיה המאפשר הגעה ישירה מכיוון גשר הריאלטו.

כניסה עולה 12€ ובאופן אישי ציפיתי למשהו גדול יותר ומרשים יותר.

 

טיול ברחובות הפנימיים (מסן מרקו דרך גשר הריאלטו ועד פיאצלה רומא)

וונציה לא גדולה. רחובות קטנים וצרים, כמובן ללא תנועת כלי רכב.

היתרון הוא – אין שטחים מתים רבים. בכל עיר אתה נאלץ, לפעמים, לצעוד דקות ארוכות בקטע רחוב שבמקרה הטוב אין בו שום דבר מיוחד. בוונציה אין כאלה רגעים מתים. לעיתים אתה יכול לברוח מרחוב עמוס חנויות לסמטה צרה שקטה, בעלת אופי וקסם משלה אבל כל פינה מיוחדת.

 

לחנויות בוונציה אופי מיוחד: נוסף על חנויות בגדים וחנויות עיצוב תמצאו חנויות מיוחדות

חנויות מוצרי עור. בעיר יש המון חנויות של מוצרי עור, תיקים וכו'. מעטות הן משפחתיות – הרוב "משוכפלות". בדקנו והשיווינו. כנראה שיש שם רשתות הפצה מאורגנות. אם תמצא את אותו מוצר המחיר יהיה זהה, כאילו יש כאן קרטל.

חנויות זכוכית: לא חובה לנסוע למוראנו. בוונציה יש הרבה מאד חנויות עם מוצרי זכוכית יפים המתחילים במחיר סביר, לכל כיס.

חנויות כתיבה: חנויות בהן תוכלו למצוא מגוון אדיר של עטים נובעים וציפורני כתיבה, שזה כמו עט רק צריך לטבול את הציפורן בדיו בכל פעם, מחברות כרוכות בעור וניירות מסוגים שונים

חנויות מסכות: חנויות בכל הרמות החל מדוכני שוק של מסכות זולות

ועד חנויות של מסכות, גלימות ומלבושים אותנטיים באלפי יורו

עוד חנויות ייחודיות כמו החנות הזו שמצאנו לכלי גילוח – על גשר הריאלטו

או גלריה לדברי עץ וזכוכית

 

טיול למוראנו – Murano:

אוטובוס מים בעלות של 10€. ירידה בתחנת קולונה שהיא התחנה הראשונה, אך לא היחידה, באי.

צעידה לאורך התעלה. חנויות זכוכית עם יצירות שחלקם משאיר אותך פעור פה ומשתאה איך הצליחו לעשות את הפלא הזה.

בסוף התעלה יש מפגש עם תעלה נוספת, רחבה יותר וגשר עץ אותו מומלץ לחצות ולהמשיך להסתובב. מי שרוצה, לאחר הגשר פנו ימינה. הדרך ממשיכה להיות מלאת חנויות ומסעדות. בהמשך תגיעו לרציף הסירות שמשם אפשר לחזור או להמשיך למקום אחר.

קפה "rivalonga bar" משקיף על המעגנה – תחנת המוזיאון". מומלץ לשבת שם ללגום אפרול (7.5€) ואספרסו לונגו (3€), לאכול אפוגטו (6€)  ולהינות מהנוף והשמש החמימה עד שמגיעה השעה לעלות לוופורטו הנכון שלוקח אותנו חזרה לסן מרקו.

 

אוכל בוונציה

אל תבזבזו את זמנכם כדי ללכת במיוחד למסעדה שמישהו המליץ עליה, אלא אם זוהי מסעדת יוקרה.

אני יצאתי עם הרבה מאד המלצות למסעדות. אותן סימנתי ומשום מה מצאתי את דרכי למסעדות חדשות, מבחינתי, שכל אחת מהן חוויה אחרת.

אפשר למצוא בוונציה את כל סוגי האוכל.

צ'יקטי: על פרוסת לחם, או בגט, מניחים כיד הדמיון הנחה על בעל הבית. כריכונים קטנים היכולים לשמש ארוחה קלה ויחד עם כוס יין קיבלתם הנאה גדולה במחיר נמוך.

לחם: חנויות לחם, עוגות ועוגיות מסוגים שאין בארץ, גם אלה במחיר נמוך ומהווה ארוחה משביעה.

בתי קפה

מה שיפה בבתי הקפה האיטלקים, בניגוד למקומות בישראל הוא שהם עם הפנים לקהל. למרות שהרוב מבקרים שלא יגיעו למקום פעם נוספת

חלק גדול מהמקומות אתה מגיע לעצירה קטנה במחיר קטן. הזמנה מהירה בשירות עצמי. המנות קטנות וטובות במחיר זול.

פיצריות: עם תפריט ארוך בו תוכלו למצוא כמעט את כל מה שתרצו.

יש פשוט המון מסעדות בכל מקום ואיפה שלא תשבור בדרך כלל כנראה שלא תיפלו זה נכון שהאוכל האיטלקי הוא לא תמיד לפי הטעם הישראלי אבל אין מה לעשות גם בארץ יש מסעדות שלא תאהבו אז אני מציע בכל זאת לטייל ואיך שיבוא לכם ונראה לכם פשוט לשבת אבל אני אציין את המסעדות שאני אכלתי בהן ושוות אזכור ולבסוף, על מסעדת כוכב משלן (שאליה כמובן צריך להזמין מקום מראש)

 

קפה פלוריאן

יום ראשון מהצהרים התחלנו לשוטט בכיכר סן מרקו וישבנו לצהרים קטנה בקפה פלוריאן, עליו קראנו ושמענו. קפה מאוד ידוע, מפורסם  ומפונפן, הקיים משנת אלף שבע מאות ומשהו. העיצוב לואי ה-13 (או ה-15 או ה-17) אל תתפסו אותי במילה. קירות מצוירים, מקושקשים, כולל התקרה

הקפה בנוי מכמה חדרים שברובם הישיבה היא לאורך הקיר ושולחן קטן לפניכם.

מלצרים מקצועיים מאד. שירות טוב ומהיר במחיר יקר.

אנחנו הזמנו מים מינרלים (9.5€), קלאב סנדוויץ' (19.5€) ולאחר מכן פלטה פרושוטו עם גבינה (25€)

כוס יין ברולו (17.5€) שזה כ-70 ₪ במחירי הארץ, רק שבישראל לא תקבלו כוס ברולו אלא רק בקבוק במחיר של מאות שקלים.

כמנה אחרונה עוגת שוקולד (16.5€), אספרסו (7€) ואספרסו כפול (11.5€)

הכל היה נפלא והנזק 106 יורו לפני טיפ.

יקר מאד במונחים אבסולוטיים אבל לא נורא בשביל חוויה חד פעמית.

 

rossopomodoro – רוסופומודורו

האיטלקייה שלנו המליצה על המסעדה. בשם רוסופומודורו נתקלנו כבר בתחנת הרכבת והבנו שזוהי רשת.

ובכל זאת בערב הראשון היינו די עייפים והמסעדה ממש ליד המלון אז הלכנו.

המסעדה בנויה לעומק, ויש כמה וכמה חדרים, אז אל תתרשמו מההצצה בחלון הראווה. ימצאו לכם מקום.

התפריט ענק, דבר שלכאורה מעיד על מנות שאינן גורמה.

הזמנו

סלט קפרזה (12.9€)

פרמזנה די מילנזנה (10.5€) – חציל עם בשר גבינה מעושנת פרמזן ובזיליקום. – אחת הטעימים שאכלתי

פיצה קפריצוזה (12.9€) עם פטריות, האם, ארטישוק וזיתים שחורים. פיצה פשוטה. בצק טוב, המון גבינה. מנה שאינה ממלאת יותר מדי.

ספגטי קרבונרה (15€) – טעים, סמיך והבשר מורגש מאד.

לקינוח בבה (בסגול ולא באבא בקמץ) (6.5€) ועוגת טירמיסו (4.5€) בכוס עם קרם מסקרפונה, ביסקוויטים וקפה.

היה פחות טוב מהמצופה או מהגרסה הקלאסית של הטירמיסו.

יחד עם 2 כוסות יין (10.8€), מים מינרליים (2.5€) ויין  וקופרטו (5€) הארוחה כולה עלתה 80.60€

 

טרטוריה פיצרייה דה רוברטו – trattoria pizzeria Da Roberto

המסעדה נמצאת בין סן מרקו לארסנלה, קצת לפני כנסיית סן זכרייה. ונראתה כמו עוד הרבה מסעדות.

הגענו אליה בשיטוט סתמי והתפריט משך את תשומת ליבנו אז אמרנו שנבקר ונאכל מתי שהוא.

לאחר הקונצרט שחווינו שמנו פעמינו למסעדה. היה מקום.

לצמא: הזמנו בקבוקון יין ברולו קטן 2014 (45€) ובקבוק מים מינרלים (5€)

פסטה קרבונרה – טובה (15.9€)

פסטה לובסטר – מצוינת עם חצי לובסטר (31.90€)

כבד בנוסח ונציאני – לא משהו מיוחד (23€)

סורבה לימון וודקה ופרוסקו (9.5€)

חשבנו שנקבל גלידת סורבה וקיבלנו משהו אחר. נוזל בצבע לבן קוקוס אלכוהולי וטעים. והלימונצ'לו על חשבון הבית

תשלום כמעט 150 יורו.

המחיר הוקפץ לא רק בגלל הלובסטר והברולו אלא כי הוסיפו לחשבון קופרטו (5€) ושרות (15.64€)

אנחנו רצינו את הלובסטר והיה בהחלט שווה. הכל כתוב ולא מסתירים כלום מהסועד. פשוט קיראו טוב את התפריט לפני שנכנסים.

 

מלון דניאלי

עצרנו במלון דניאלי וישבנו בלובי שמלאכים ורוזנים ישבנו בדיוק באותו מקום וכאילו על אותה ספה שאנחנו ישבנו.  לובי ענק כמו שאתם מדמיינים ארמון. תקרה גבוהה, קירות צבועים. העובדים הולכים חרישית עד בלתי מורגשים, יודעים את תפקידם.

בגלל הפסטיבל יש כל הזמן בלובי מישהי לצילומים בתחפושת.

ביקשנו אפוגטו שזה אספרסו שנמזג על כדור גלידה.

המלצר, אמר שאין להם בתפריט אבל יש מנת גלידה גדולה בנפרד ואספרסו בנפרד. באדיבותו, הוא הציע לנו לקחת מנה אחת של גלידה עם שני אספרסו וקיבלנו בשמחה את הצעתו.

לפני הגעת המנה, מגיעה צלוחית עם שש עוגיות לכיבוד, מה שנקרא על חשבון הבית – חה חה חה.

לאחר מכן מגיעות שתי צלחות גדולות עם גלידה בתוכן ושתי אספרסו. הסבתי את תשומת לב המלצר כי הזמנו רק מנת גלידה אחת והוא ענה שהם כבר פיצלו לשתי מנות כדי שנוכל לאכול כל אחד את שלו. זה שירות כמו שצריך.

על כל הטוב הזה שילמנו 38 אירו

 

מסעדת גשר די גראסי  – Osteria Sul Ponte dei Greci

נתקלנו במקום הנחמד הזה, במקרה, בדרך מהארסנלה למלון. את תשומת ליבנו משך דיל של 10 צ'יקטי ב- 20€. אז התיישבנו

התחלנו בבקשת כוס יין. ביקשנו לטעום פרימיטיבו מסוים במחיר מצחיק. היה נהדר אז ביקשנו שישאיר כבר את כל הבקבוק (32€).

התחלנו בצ'יקטי שהיו גם יפים וגם טעימים (20€)

רצינו לטעום גם מרק דגים (32€). אמרו שלוקח הרבה זמן להכין אבל לא בער לנו, אז הזמנו. היה שווה כל שקל.

נתחיל מזה שהציר היה עשיר מאד. היו גם קוקי סן ז'אק וגם סרטן מתחת לצדפה הגדולה ועוד הרבה צדפות שחורות, גדולות וטעימות ועם כל זה בא הלחם הלבן לספוג את הרוטב שנשאר. איך נאמר "לא אכלו – לוקלקו".

יחד עם קופרטו (5€) שילמנו 75יורו  לארוחה פשוטה ומאד טובה

בגלל מיקומה, באזור לא כל כך תיירותי, אפשר להשיג מקום גם ללא הזמנה מראש.  אז – מומלץ.

 

מסעדה לוקאל – Local

בהמלצת שגיא כהן, מבקר המסעדות של הארץ, שאני מאד מעריך ואוהב לקרוא, לערב האחרון שלנו בוונציה, הזמנו זמן רב מראש, מקום במסעדה מעוטרת כוכב מישלן – לוקאל – local

איך היה? – למעבר לכתבה – לחץ כאן

לאתר המסעדה: לחץ כאו

לסיכום

למחרת בבוקר – ניפרדנו לשלום מוונציה, לקחנו טקסי היישר לתחנת הרכבת

נסיעה של 4 שעות – ואנחנו ברומא להמשך קריאה – לחץ כאן

 

 

03/2023

 

 

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *