ברחוב לואי ונסן 1 בירושלים מסתתרת לה פנינה ארכיטקטונית – מלון אמריקן קולוני.
לפי ויקיפדיה, המלון קיים כבר יותר מ-120 שנה תוך שמירה על אופיו הייחודי, תוך הקפדה על שימור הזהות הבינלאומית, והימנעות עקרונית מזיהויו כישראלי.
ככזה, הוא נהפך למקום מבוקש, לנציגי התקשורת הזרה, פוליטיקאים ודיפלומטים שאינם חפצים ליצור הכרה דה פקטו בריבונותה של ישראל.
למרות ההתנגדות שמשפטים אלה מייצרים בי, החלטתי כי אוירה ישראלית יש לי מספיק ביום יום, וכדי לשנות, החלטתי לשהות במלון לילה אחד. לחגוג יום הולדת.
מחירי הלינה מתחרים בהצלחה במלונות ירושלים (באותה רמה).
קבלת החדרים משעה 15:00. עזיבה עד השעה 12:00.
יציאה מאוחרת אפשרית בכפוף לתפוסה, וכרוכה בעלות של 100 ₪ לשעה.
לקחנו חדר קומפורט עם מרפסת, כולל ארוחת בוקר
ובגלל החג, גם חווית "afternoon high tea". כלולה במחיר כ-1800 ₪.
למרות ששפת התקשורת "הרשמית" היא אנגלית, ביצעתי הזמנה בשיחת טלפון ישירה עם המלון בקלות.
ותמיד ימצא מישהו דובר עברית בסביבה.
על המקום
לפי ויקיפדיה, המבנה הראשי של המלון היה במקורו ארמון, שנבנה בידי רבאח אל-חוסייני (בן משפחת חוסייני, מאצולת ירושלים הערבית) עבור ארבע נשותיו. הוא בנוי סביב חצר פנימית מרוצפת אבן, המשובצת בערוגות פרחים ובמרכזה מזרקת מים. מרתף הבניין, חלל אפלולי מקומר תקרות, הוסב לבר ההומה מדי ערב בבליל לשונות. עם השנים, נוספו אגפים חדשים למבנה המקורי עם חדרים נוספים וכל השירותים הנדרשים ממלון בן-זמננו, וכן גנים מטופחים המקיפים אותו. החדרים והשטחים הציבוריים מעוצבים בהידור מזרחי מאופק התואם את רוחו המקורית של המבנה, על חלליו המאופיינים בקמרונות, קשתות, תקרות מעוטרות ורצפות שיש מסוגננות. האווירה הכללית במקום משדרת קולוניאליות של פעם.
הכל נכון, אבל אין מילים שיחליפו מראה עין.
הגעה
זמן נסיעה מגוש דן – כשעה, ללא בעיות תנועה.
ההגעה קצת "טריקית". גוגל מפס יקחו אתכם דרך רחוב שמואל הנביא, שהוא רחוב לא כיפי לנסיעה ובסוף לא תוכלו לנסוע בדיוק בהתאם למסלול בגלל שאין אפשרות לסיבוב פרסה.
בכל מקרה ממליץ לנסוע, את סוף הדרך על ציר 60. (דרך צומת הגבעה הצרפתית).
שלט יודיע לכם שהגעתם למחוז חפצכם. פניה מהדרך הראשית ואתם נכנסים לעולם אחר. שביל עם הרבה ירוק יוביל אתכם לחנייה הפרטית של המלון (מכאן ועד לעזיבה נסענו במונית לירושלים – כ-40 ₪ לכיוון).
על המלון
מבנה המלון מלא קשתות, ובקשת, יש איזה שהוא קסם.
כבר כשאתה מגיע מכיוון החניות, הדרך עם כל הצמחייה והעצים, רומזת על כניסה לאיזה עולם אגדות.
המבט הראשון אל פנים המלון. דלתות עץ כהות וכבדות, מבנה בקווים קשתיים, המנורה בסגנון מזרחי התלויה למעלה, חלון הקשת הגדול אל הפטיו, ומנורות שולחן בסגנון קלאסי משני צדדיו, כורסאות ההסבה האנגליות, בשילוב שולחנות מזרחיים, ורצפת האבן המיוחדת, כל אלה רק רומזים על הבאות.
האווירה כללית במלון היא אפלולית, אך לא מדי. למלון אין בעצם לובי, אבל יש בו הרבה פינות ומעברים קסומים
סיימנו במהירות את ענייני הקבלה וסיירנו במלון
פטיו
הפטיו הציורי, שבמבנה הראשי משמש כלובי, וכקפה מסעדה
המקום לא גדול אך מלא בצמחיה.
במרכז הפטיו מזרקה ובריכת מים בה שוחים דגי זהב.
שולחנות במרחק המאפשר פרטיות
אפשר סתם לשבת, לנשנש משהו או לאכול את ארוחת הבוקר
עם רדת החשיכה כשהאורות נדלקים המקום הופך קסום יותר.
שירותים ציבוריים
השירותים הציבוריים יפים, מעוצבים ונקיים ברמה של "הרגע יצאו מהניילונים".
בכניסה לשירותי הגברים תימצאו גם נישות עם פסלים.
הייתי חייב שתיראו
על החדר
החדר הקטן ביותר במלון ועדין 25 מר', במבט ראשון, החדר ניראה קצת ספרטני. אבל עם קסם של איכות.
אחסון: הארון בכניסה גדול ועם מספיק מקום לאחסון. יש בו גם כספת קטנה.
פינת קפה כוללת מכונת נספרסו וקומקום, ספלים גדולים וקטנים מקרמיקה ארמנית.
קפסולות של נספרסו, תה של "הרמוני", ונס קפה.
לא היו שקיות קפה שחור, אבל לא נהיה קטנוניים
מיני בר / מקרר כולל בקבוקי מים מינרליים ושתיה קלה, ללא חיוב נוסף.
חדר רחצה
לא גדול אבל מצויד בכל מה שצריך. מוצרי הטואלטיקה ב"דיספנסרים".
במקלחת ראש גשם גדול וגם טוש ידני. זרם מים חזק וחם.
מגבות נעימות, חלוקי רחצה מהסוג הטוב ונעלי בית מפנקות.
מראה מגדילה וכוסות קרמיקה ארמנית גדולות.
בחלל המרכזי: מיטה גדולה ולידה שידות, שקעי טעינה נוחים ומנורת קריאה טובה,
(האור לא ממוקד אלא מפוזר כך שהדלקת מנורה די מאירה את כלל החדר).
שטיחי "קילים" (למי שמבין), מסביב למיטה.
המצעים נוחים, למעט הכרים שהיו לטעמינו רכים מדי ולא נתנו תמיכה מספקת – הסתדרנו.
מול המיטה שידה/מכתבייה, בסגנון הישן, עם כסא מרופד ונח.
יש גם כורסת הסבה "אנגלית, ושולחן קפה "מזרחי" שילוב החוזר על עצמו במלון.
מרפסת: מרפסונת קטנה עם שולחן קפה ו-2 כסאות, הצופה אל מבני המלון הנוספים.
מזון ומשקאות
מה שמעניין את כולנו בבתי מלון חוץ מהחדר כמובן, הם ענייני האוכל.
חווית התה
מתקיימת בין השעות 15:00 – 18:00. אנחנו היגענו כחצי שעה לפני סוף האירוע.
תה, קנקן חלב וריבות הונחו חיש מהר על השולחן.
סוכר/זית לא היה על השולחן, ולמרות המלצרים שעברו ליד, איש לא הסתכל לראות האם חסר דבר מה.
גם למגש התקרובת המשולש, היינו צריכים לחכות 20 דקות נוספות.
כמות המטעמים במגש הייתה יפה.
בקומה העליונה – מאפי סקונס ופטיפורים
בקומת הביניים – פירות חתוכים, כולל אננס, אבטיח, מלון, קיווי ועוד.
בקומת הקרקע – כריכוני גבינה ודגים.
לא כל האוכל טעים באותה מידה, אבל איש איש וטעמו.
ארוחת הבוקר
את ארוחת הבוקר תוכלו לאכול בחדר האוכל שהוא בעיקר פונקציונלי או בפטיו
בחרנו במלון הזה כי הוא לא כשר ולכן ציפינו לארוחת בוקר טובה
הארוחה אכן הייתה טובה. שקשוקה, ביצים לבקשתך, בייקון כהלכתו, חומוס מצוין, הרבה גבינות איכותיות, סלטים.
לא היה כאן המבחר במלונות הישראלים אבל לא באמת צריך.
קפה מכל הסוגים, ומיץ תפוזים, לא טבעי
גם שולחן המתוקים צנוע, אבל יכולתם למצוא, בצד אחר, קרואסונים חמימים ועוד.
אני אהבתי את עוגת הסולת.
הארוחה לא הייתה חפה מפקשושים – ירקות לא טריים, לחם לא טרי, פיצה לא חמה, וופל בלגי כנ"ל.
נכון שישבת – אבל…
היה חסר לי שילוט הסבר ליד חלק מהמוצרים.
בר
יש במלון בר יפה שתיכננו לדגום. ויתרנו על הביקור, אך לא על הצילום.
שטחי חוץ
המלון כולל מספר מבנים. הנטועים בטבע הירוק תמיד.
בכל כיוון שתביטו, תגלו פינות קסומות
ליד המבנה הראשי תמצאו גם חנות ובה שני חדרים. השמאלי דומה לגלריה והימני לבזאר, עמוס מכל טוב המזרח. חובה להיכנס
בריכה
שטח הבריכה טובל בירק.
הבריכה חיצונית ומחוממת. בקצה 2 גרמי מדרגות ומזרקות קטנות המזרימות מים בפכפוך מרגיע.
המציל יביא לכם מגבות מיוחדות.
חדר כושר משקיף אל הבריכה וגם הספא.
מוזיאון המורשת הפלשתינית:
בחצר המלון, לא במקום בולט מדי תמצאו גם את מוזיאון המורשת הפלסטינית.
לא יכולנו להתעלם ממנו כי המרפסת שלנו צפתה על החצר, וראינו שהמקום די שוקק.
שרות
ברוב המקרים השרות נהדר. הצוות מאד שירותי ומקצועי.
קיבלנו מהמלון גם 2 תשורות.
בעת ההגעה, לכבוד יום ההולדת, מגש קטן עם אריח קרמיקה.
בעזיבה, קופסת סוכריות מנטה.
"הפינוקים" שהמלון נותן (למרות שברור שהם כלולים במחיר והם פרסומת שאתה לוקח איתך הביתה), הם חלק מחוויית האירוח המזרחי.
לסיכום
2 פילים שבחדר
מזרח ירושלים: נכון שהמלון נמצא במזרח ירושלים, אבל הוא קרוב לציר ראשי ולשכונות דתיות,
כך שאין צורך לחשוש, וצריך להיות משהו יוצא דופן שימנע הגעה למלון.
הזהות הבינלאומית: כמו בסרט "קזבלנקה". המלון מנסה, ובהצלחה, ליצר אווירת מקום קוסמופוליטי שאינו מחובר ואינו מזוהה.
אבל… לא הצלחתי לזהות ישראלים, בין עובדי המלון (אולי יש), והמוזיאון שבחצר בהחלט קובע שיוך.
Don't judge a book by its cover – אל תשפוט ספר רק לפי הכריכה.
למי שיודע להעריך אוירה של שקט וטוב טעם, הידור קולוניאלי ולא נובורישי.
המלון בהחלט נותן תמורה יפה ומעבר לכך.
שורה תחתונה: למי שרוצה לנסוע לירושלים ולהרגיש בעולם אחר.
10/25
