חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מלון aqua & terra traditional cave house
איה oia – סנטוריני
+מדריך מקוצר לסנטוריני

החלטנו לטוס לסנטוריני בהחלטה של רגע, בגלל שיש לאי טיסות ישירות, וגם כי להיות שם – זה אחד החלומות שלנו.

למה נוסעים לסנטוריני: בעיקר בגלל הנוף

הכתבה תפרט לא רק על המלון אלא גם קצת על האי ומה לעשות בו. בנוסף, כתבה נוספת על מסעדות שבאי.

על הטיסה

טיסות סדירות עם וויז איר. שעות נוחות מאד. המראה בשעה 10:30 לערך וההגעה לאי סביב 12:00. החזרה בשעה 20:00 כך שבעצם גם ימי הטיסה אינם מבוזבזים.

המחירים ההתחלתיים זולים אך הם לא כוללים טרולי אלא תיק קטן בלבד.

אנחנו בחרנו באפשרות הקצת יותר יקרה של בחירת מושב + טרולי + פריפרד, שזה עדיפות בעליה למטוס. למה צריך את כל זה? או, אני אסביר.

כשיוצאים לחופשה קצרה, רובנו יכולים להסתפק במזוודת טרולי, שעולה איתכם למטוס, וחוסכת את ההמתנה למזוודה בשדה וגם את עוגמת הנפש במקרה של אובדן.

בחירת מושב מאפשרת לזוג לשבת יחד, על בטוח, וגם לנסות לשבת בקדמת המטוס, מה שאומר שתצאו מהמטוס בין הראשונים ותגיע מהר יותר לבדיקת הדרכונים.

מעמד "המועדף" אומר שתעלה למטוס בין הראשונים, רק שימו לב שיש הרבה מאד ראשונים. בכך תינתן לכם האפשרות למצוא מקום לטרולי מעל המושב. מי שמנסה לחסוך יתכן שיאלץ לשים את הטרולי בתא המטען.

על המלון

דוגמה לנוף וכמות האנשים בתקופה שאינה תקופת השיא

סנטוריני הוא אי תיירותי עם כמות עצומה של בתי מלון. אנחנו התמקדנו בכפר איה (הרחבה בהמשך) וחיפשנו מלון על הצוק, עם נוף לקלדרה (לוע הר הגעש) ולבתים הלבנים, מעט מדרגות, חדר מרווח, ג'קוזי לנוף ומחיר סביר.

היה קשה למצוא מלון מתאים כי רוב המלונות היו כבר תפוסים, אבל מצאנו. את מלון aqua & terra traditional cave houses hotel

הגעה

את ההזמנה עשינו דרך בוקינג וקיבלנו מהם "מתנה" הסעה למלון על חשבונם. התיאום דרך אתר בוקינג. נהג הרכב מחכה עם שלט ונוסעים לאיה.

היות ואין כניסה עם רכב לכפר, וגם מיקום החדרים המדויק אינו ידוע, לפני ההגעה, הנהג מתקשר למלון ומתאמים אדם שבא לנקודת מפגש, אוסף ונושא את המזוודות ומביא אתכם עד למלון, סליחה, עד לחדר.

כדי לשמור על גלגלי המזוודות הם יישאו אותם או בעגלה או פשוט על הכתפיים. נושאי המזוודות מתורגלים, אצים רצים בקלילות את כל המדרגות אבל שלא תטעו אלה האנשים שעובדים הכי קשה. אז הכינו כסף לטיפ.

על המלון

המלון שלנו קטן. בסך הכל 4 סוויטות.

המיקום: לדעתי הכי טוב שיש באיה. ממש במרכז הכפר, קרוב למדרחוב ולמקום המפגש הכי ידוע, ליד הכנסייה שבכפר. על המדרחוב שלט של המלון וכבר משם רואים את הנוף המרהיב.

מדרגות

מדרגות הן חלק משמעותי באופי של האי בכלל ואיה בפרט. שער קטן מוביל אל גרם מדרגות תלול, אללה יוסתור.

יורדים בזהירות 17 מדרגות ומגיעים למפלס עם ספות ישיבה ושמשיה, כמובן אל הנוף, שם מקבל אותנו הבעלים.

יורדים יחד עוד 13 מדרגות צרות בשיפוע תלול עד תלול מאד. ביום הראשון ירד קצת גשם ואז הרגשנו ממש לא בטוחים. מזל שיש מעקה שאפשר להיאחז בו.

מגיעים לחצר (עליה עוד ידובר בהמשך) עם ג'קוזי, כמו בחלום.

אגב המדרגות, בהמשך גילינו מדרגות שלא שייכות באופן רשמי למלון שלנו אלא למסעדה ליד אז בעל המלון לא הראה לנו אותן, אבל מרגע שראינו והשתמשנו, היה הרבה יותר נחמד.

החדר

סוויטה גדולה. המזוודות כבר ליד הדלת. הבעלים נכנס ונותן הסבר קצר. היות והמקום קטנטן אין דלפק קבלה או לובי. יש את הטלפון של הבעלים ואשתו. בכל דבר ובכל זמן פונים אליהם בכל בעיה ומקבלים מענה.

מיד בכניסה סלון גדול מאד. 2 ספות שולחן אוכל ושולחן סלוני עליו בקבוק יין וסוכריות, מתנת הבעלים.

מצד ימין מטבחון קטן אבל מצויד בכל מה שדרוש כולל מכונת קפה (אל חשש, קפסולות ממלאים כל יום ואין בעיה).

בהמשך חדרון מעבר לשירותים ולחדר השינה. שם נמצאים גם מדפים עליהם ניתן להניח את החפצים, כספת, תאורת חירום (זהו בית מערה – זוכרים?) ומכשיר לספיגת לחות שעבד מצוין.

חדר הרחצה/שירותים מרווח מאד אם כי לא היה מספיק מקום ליד הכיור להניח דברים. לא נורא, מסתדרים.

המקלחת חצי פתוחה עם ראש טוש רגיל וחששנו שהמקלחת לא תהיה משהו, אבל התבדינו. יופי של זרם ושל מים חמים. יש מספיק מגבות המוחלפות מדי יום.

חדר השינה הוא מעין מערה וצריך להיצמד לקיר כדי להגיע למיטה הגדולה והנוחה. השמיכה היא מדור ישן, כלומר, לא מהסוג הקליל. אבל יופי נרדמים איתה.

ארוחת בוקר

מגיעה לנו ארוחת בוקר, אותה מביאים לחדר.

יש תפריט עם מספר אפשרויות למנה המרכזית. בכל יום עד 20:00 מודיעים בווטצאפ מה רוצים לאכול ובאיזו שעה.

כשהסבירו לנו על הארוחה, בתמימותי שאלתי היכן משאירים את המגש והכלים נעניתי להשאיר והמנקה אוספת הכל.

הארוחה מגיעה, לא באמת בשעה שאתה מבקש, אבל לא נורא. רחמנות על אלה שצריכים לדלג על כל המדרגות בין כל החדרים ולחלק ארוחות בוקר.

הארוחה מגיעה ארוזה בשקית נייר, כל דבר ארוז בנפרד. הכלים לארוחה הם הכלים הנמצאים במטבח שלך. אם לא תשטוף אותם המנקה תשטוף ותסדר אחריך.

האוכל כאילו מגוון. האיכות – כמו שזה נראה. די מתרגלים וזה נמאס בסופו של דבר.

מיץ תפוזים טרי, חביתה חמה, לחמניות קרואסונים ועוד מאפה יווני עם תרד וגבינות. מה שכן – אין ירקות. איפה הסלט היווני המפורסם.

החצר

החצר לא גדולה, מוצלת, עם ג'קוזי,  משקיפה אל נוף יפיפה, לכאורה נהדרת. בוודאי תשאלו למה "לכאורה".

במבט אל החדרים רואים שהחצר משותפת לשלוש סוויטות. ואנחנו שם בקצה.

שטח הישיבה שלנו הוא ליד החדר. הכיסא והשולחן הקטן שם. או אם נרצה תצפית לנוף נצטרך לטפס במעלה המדרגות, די תלולות, מאחורי הג'קוזי, ורביצה על מזרונים כולל אפשרות הנפילה מלמעלה כי אין שום גדר בטיחות.

יש 2 ג'קוזי ללא כל הפרדה. כאשר שלנו הוא האחורי.

בנוסף אחת הסוויטות הזמינו ככל הנראה חברים לחגוג איתם והחצר התמלאה וכמובן שאנחנו לא יכולנו לשבת ולבלות.

אבל – בשביל רגעים כאלה שווה לקחת מלון באיה על הנוף. כוס קפה, על הנוף, בבוקר, כששקט.

זהירות – ממכר.

אפשר/מומלץ בצהריים, להחליף את הקפה באוזו.

המלון מתאים מאד לכמה חברים שיוצאים יחד ולוקחים את כל החדרים. לנו – לא.

לאתר המלון: לחץ כאו

 

מדריך מקוצר לאי סנטוריני

כללי

התמונה מויקיפדיה

האי סנטוריני הוא למעשה הר געש ששקע בים ורק חלקים נשארו מעל המים. סנטוריני הוא האי הגדול, בצורת סהר, בחלק המזרחי של ההר.

ורק נדגיש פעם נוספת. חייבים לבוא לסנטוריני לפחות פעם אחת לצפות בנוף הבתים הלבנים, הבנויים בצפיפות על צלע ההר, הגולשים אל הים.

באי ניאה קמני במרכז המעגל נמצא לוע הר הגעש – הקלדרה.

ממערב לסנטוריני. בצד השני של המעגל, מול סנטוריני נמצא האי טיראסיה.

יש עוד מספר איונים קטנים פזורים באזור ואפשר להגיע אליהם בטיולים היוצאים מהאי.

האי עצמו די צחיח ושטוח ברובו. רשת הרים נמשכת בצד המערבי, כך שמי שמגיע מהים נדרש לעליה תלולה אבל לא לדאוג, לא עולים ברגל.

בחלקו הדרומי של האי בולט הר prophet Elias ועליו בסיס צבאי ומנזר על שם הנביא אליהו שווה ביקור. התצפית מההר מרשימה.

שימו לב שהדרך לפסגה מתפתלת וצרה. נהגי האי יודעים כיצד להתמודד עם הפיתולים והעומס בפסגה. בתקופת הקיץ יתכנו פקקים בלתי נסבלים ומומלץ לשקול האם להגיע כי בתכלס – לא חובה.

בדרום האי נמצא אתר עתיקות בשם אקרוטירי שלא חובה להיות בו. אנחנו לא היינו. שימו לב שטיולים מאורגנים רבים מביאים אתכם לשם אך מחיר הכניסה לאתר לא תמיד כלול במחיר הסיור, אז בדקו והשוו.

באי יש מספר חופי רחצה. אנחנו היינו בחוף perissa שנראה מסודר ויפה עם מיטות שיזוף ושמשיות אבל חול געשי מאבנים קטנות. גם המסעדות שם לא משהו. אנחנו, עם החופים בישראל, יכולים לוותר. הקו האחורי רצוף מסעדות חוף טיפוסיות, עם נוף יפה ואוכל בינוני (פירוט בכתבה נפרדת על מסעדות האי).

ערים-כפרים מרכזיים

התמונה מגוגל סטריט ויו

פירה, העיר הגדולה באי. נמצאת במרכז האי. יש בה מדרחובים ואין ספור חנויות, מסעדות ובתי מלון. מי שייקח מלון צופה אל הקלדרה מובטח לו נוף מהפנט.

הנמל של סנטוריני נמצא בפירה, לכן עוגנות מדי יום ספינות ענק, הפולטות אלפי תיירים הגודשים את האי למספר שעות.

אימרוביגלי (מבוטא אימרובילי) נמצא צפונית לפירה ובצמוד לה. אם תלך בטיילת הראשית של פירה, היא ממשיכה היישר לכפר. גם הוא על צלע ההר ומלא בתי מלון אבל יש בו מעט מאד חנויות ומסעדות. ההליכה בו אינה על שטח מישורי ומחייבת קצת מאמץ.

איה

בצפון האי תמצאו את הכפר איה או אויה, שהוא המקום המצולם ביותר בגלל הבתים הלבנים הדבוקים בצפיפות לצלע ההר.

הכפר הוא מבוך של סמטאות אבל קל מאד להתמצא בו. את כל הכפר, ממערב למזרח חוצה טיילת ארוכה.

לרוב שטח הכפר אין כניסה עם רכב. אבל יש חניון אוטובוסים ונקודת הורדה מרכזית ליד משרד השכרת הרכב הזה.

אם ממשיכים (עולים) לדרום מגיעים לציר המרכזי לאורכו של הכפר (מערב-מזרח). הטיילת בצד המערבי עתיקה עם חנויות "אותנטיות",

בעוד שהטיילת בצד המזרחי, מודרנית יותר, רחבה יותר ועם חנויות ומסעדות בהתאם. מפלס הצפיפות עולה ככל שהולכים מערבה. נופים מרהיבים תוכלו לראות בכל מקום.

אומרים גם שהשקיעות באיה הן מהיפות בעולם. כמעט כל הטיולים באי מגיעים לאיה ובעיקר בשקיעה. למי שרוצה לראות את השמש שוקעת בים ולא על בתי האי, שימו לב – האי לא מיושר למערב בדיוק, לכן השקיעה לים היא בחלקו הצפוני או קצת לכיוון מזרח.

שימו לב לכמות האנשים מצד ימין וזו לא שעת העומס

שעות השקיעה הן שעות העומס המרבי, ראו הוזהרתם

צפיפות

האי סנטוריני הוא אי מתוייר מאז. מקומיים אומרים שחודשי הקיץ הם סיוט. מלא אנשים. בעיה להשיג מקום במסעדות, בעיה ללכת ברחובות הצרים שלא לדבר על החום הלוהט. אז חישבו טוב אם זוהי התקופה המתאימה לכם.

יוקר המחיה

סנטוריני נחשב לאי יקר, בדומה למיקונוס. בתכנון נכון, אפשר לצמצם הוצאות.

המחיר במסעדות, די דומה לארץ.

מלונות

אם אתם מנסים (כמוני) לאתר את מיקום המלון במפת האי. המיקום שתקבלו יהיה על בערך בלבד ולעיתים תהיה סטייה גדולה. מלונות גדולים מחזיקים חדרים במספר מיקומים, וכשאתה מטייל, אתה רואה את שם המלון ברחבי הכפר.

זה הזמן לפנטז. יש אין ספור מלונות ברמות מחיר שונות. מלונות רבים מציעים בריכה או ג'קוזי פרטי.

שימו לב. פרטי אומר – לשימושכם בלבד. אם הג'קוזי/בריכה לא בחדר עצמו, סביר שפרטיות לא תהיה לכם.

לפעמים רק קיר קטן מפריד בין בריכה לבריכה, ולפעמים, גם זה לא. (כזכור, אצלנו במלון, זה לא היה).

מה עושים בסנטוריני

בטן גב:. אם לקחתם מלון טוב עם נוף שבו בו, קחו לכם את הזמן ותיהנו.

צאו לטייל בכפרים: טיילו במדרחובים, היכנסו לחנויות ולמסעדות.

קחו סיור מאורגן: ויש רבים מאד כאלה. באיה תמצאו לא מעט סוכנויות המצעיות טיולים כולל הפלגות לקלדרה עם או בלי ארוחות/שחיה או סיור באוטובוס, כמו שאנחנו לקחנו. לכל סיור נקודת האיסוף, כמעט מדלת לדלת.

הסיור היה אטרקטיבי גם מבחינת המחיר וגם האתרים. טיילנו במספר כפרים, טיפסנו להר הגבוה באי, טעמנו יין, קיבלנו זמן לרחצה, או ארוחת צהרים בחוף הים, ולבסוף, צפייה בשקיעה באיה.

טעימת יין: כחובב יין, ציפיתי לטעום מיינות המקום. טעימות היין ביקבים יקרים חסית לסיורי הטעימות בארץ (כבר אמרנו שסנטוריני הוא אי יקר ומי שחובב יין – שישלם).

לכן, בנוסף להזמנת יין במסעדות (ספוילר: יין זול נהדר – תוכלו לקרוא בכתבה על מסעדות בסנטוריני) הצטרפנו לסיור שהציע טעימות יין.

בדרך רואים את הגפנים גדלות בדרך שאנחנו לא מכירים. הם זוחלות על האדמה, כנגד הרוחות.

חיכיתי בקוצר רוח לראות לאיזה יקב נגיע. אבל, בפועל, הגענו למבנה יפה, הוכנסנו לחדר גדול והושבנו בשולחנות ארוכים שמו על השולחן "מזה" (פרוסת נקניק, חתיכת גבינה קמת מלפפון) והמדריך שלנו, הציג בקצרה את היינות. לבן, רוזה, אדום ויין קינוח – vinsanto. סה"כ טעימת 4 יינות שונים של מספר יקבים באי

מי שרצה לקנות יין במקום צריך לשלם המזומן בלבד. אין חווית ביקור ביקב, אין נוף ונראה כאילו צריך לסמן V או לשרוף עוד קצת זמן.

ליינות ארצנו אין במה להתבייש. ליקב סקוריה ברמת הגולן שגם אדמת הכרמים שלו היא בזלתית יש יינות מצוינים.

תחבורה

בסנטוריני אין אוטוסטרדות. גם אין כביש דו נתיבי. הכביש המרכזי הוא חד מסלולי ללא גדר הפרדה, משובש לעיתים. הכביש הקצר בין פירה לאיה, דרך אימרובילי הוא גם מפותל מאד.

השכרת רכב מקובלת מאד באי ויש את כל הסוגים החל מרכב פרטי, טרקטורונים, רייזרים קטנועים ואופנועים. המקומיים אומרים שיש תאונות רבות של חברה שאינם מכירים טוב את הדרך ואת הרכב ששכרו ואולי גם קצת שתו. אז בבקשה בזהירות.

דרך מקובלת נוספת היא תחבורה ציבורית. בכל עיר יש חניון בו תחנת אוטובוס ומוניות. האוטובוסים שאנחנו נסענו בהם היו ברמה גבוהה של אוטובוס תיירים. כרטיסים קונים בדוכן לפני העלייה לרכב או שמגיעים ליעד עולה כרטיסן וכל מי שיורד – משלם.

נסיעה מאיה לפירה באוטובוס תעלה כ- 1.5 יורו. מונית תיקח כ-30 יורו.  הבעיה שיש לפעמים תורים ארוכים לאוטובוסים ולא תמיד יש אוטובוס כל 5 דקות. אז אם אתם לא רוצים לשלם ביוקר, תבדקו מתי יוצא האוטובוס והגיעו קודם.

מסעדות בסנטוריני

אין ספור מסעדות. למעט במקום אחד, בכולן היה שרות מצוין. גם האוכל.

למעבר לכתבה המרכזת את המסעדות – לחץ כאן

 

 

5/23

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *