חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

יקב חיטים
נווה מבטח (אזור גדרה)

אין כמו לשבת בכרם, עם בקבוק יין, כאשר השמש מלטפת. אז מצאנו לנו יום ששי אחד עם תנאי מזג אויר כאלה ויצאנו לטיול קצר ליקב חיטים.

תאום הביקור

אפשר להזמין מקום דרך אתר היקב. אנחנו נדרשנו לשיחת טלפון כדי לברר האם מותר להביא כלב. נענינו בחיוב עם אזהרה קטנה. על הכלב להיות קשור כל הזמן כי יש במקום כלב נוסף.

במסגרת השיחה הובהר כי יש שלושה סבבי ביקור. 11:00, 12:00 ו-13:00.  אך ניתן לשבת במקום עד 16:00.  עוד הובהר כי האירוח הבסיסי כולל סיור וטעימת 4 יינות (50 ₪ לאדם). לאחר מכן אפשר להמשיך ולשבת במקום בהזמנה נפרדת.

ביקשנו לוותר על הסיור ולהתמקד רק בטעימות היין ולא נראה היה מתגובת המשוחחת כי הבקשה בעייתית. לא סיכמנו.

מיקום והגעה

הנחלה והכרם נמצאים בישוב קטן ונחבא אל הכלים, שנמצא כ-40 דק' מהמרכז. מושב העובדים, נווה מבטח. ישוב ותיק שהוקם בשנת 1950 כמעברה זמנית. מעניין כי רחובות הישוב רחבים מאד, כאילו תיכננו שהישוב יתפתח והתנועה בו תהיה רבה יותר, מה שלא קרה ככל הנראה לשמחת אנשי המקום.

טיפ ראשון. אם אתם משתמשים בתוכנת ניווט השתמשו בוויז שתוביל אתכם בדרכי אספלט ולא בגוגל מפס שהובילה אותנו בחלק האחרון בדרך לא סלולה שבסופה שער מתכת גדול.

ברחוב תוכלו לראות ללא קושי את שלטי המקום וההכוונה לחנייה המרווחת מאד.

הכניסה היפה – החנייה מאחור

נראות המקום

כבר במבט ראשון המקום נראה יפה. מגרש החניה גדול. בכל השטח שולחנות במרווחים יפים. בסככה הגדולה, בחדר מרכז המבקרים וגם בכרם עצמו. אזור הישיבה, כמו החניון, גדול, מסודר ויכול להכיל לא מעט אנשים.

ממש מול נמצא הכרם שנראה מדוגם ומטופח. – ואין תמונה יפה מזו.

מבט לכרם ממרכז המבקרים

על הסיור

עוד בדרך, בול ב-11, קיבלנו טלפון מהמארחת שבדקה היכן אנחנו כי אנחנו מחמיצים את הסיור. אמרנו שלא נורא. נסתפק בטעימות.

עמדת הקבלה מאוישת על ידי לירי, צעירה חייכנית, מוודאת שאנו רשומים ומסבירה שהסיור החל ממש לפני מספר דקות ואנחנו יכולים להצטרף.

מסתבר שהסיור הוא לא בדיוק סיור, אלא הרצאה של עצמון, הכורם והיינן, הנערכת בסמוך לכרם, מספר צעדים מסככת המבקרים. משך ההרצאה כחצי שעה.

האנשים בצד ימין – זהו הסיור, לפני שעוברים לטעימות במרכז המבקרים

הצטרפנו בשמחה אלא שאז, הכלב המקומי החל לנבוח באגרסיביות. התרחקנו והנביחות פסקו. לירי, באדיבותה, הציעה לשמור על לוצ'ה (הכלב שלנו) כדי שנוכל לשמוע את ההרצאה אבל הי, לא נוטשים בן משפחה, אז ויתרנו.

טעימת היין

ביקשנו, אם אפשר להתחיל מיד בטעימת היין וסורבנו בנחמדות. הוסבר לנו כי הטעימה היא חלק מהסיור/הרצאה. אין גמישות. אין אפשרות לבוא, לשבת ליד שולחן עם נשנוש גבינות ולטעום מיינות המקום.

לאחר ההסבר בכרם, עצמון מוליך את המבקרים למרכז המבקרים שהוא חדר גדול ומרווח, ללא כסאות. מחלק כוסות, ממשיך ומתאר את מסלול הענב מהכרם לבקבוק, תוך סיוע בתמונות שעל הקיר.

החלל לטעימת היין

בטעימה 4 יינות אדומים

יינות היקב שנטעמו

שיראז 2019, ברימה 2020, ברימה 2019 ו- פינוטאז 2019.

על היין: לי היין היה נחמד אך לא מיוחד. אשתי אהבה.

על הטעימה: הרגשתי שנעשתה מהר מדי ובכמות קטנה מדי (לגימה אחת ואולי עוד טיפה). באופן אישי, כדי להבין מה אני טועם, אני זקוק ל-2 לגימות לפחות כדי לגבש איזו דעה.

טעימה בעמידה: חווית טעימת היין שלי נפגעת כאשר הטעימה אינה בישיבה ואין אפילו שולחנות או חביות להניח עליהן את הכוס. אין אפשרות להיפטר מיין שאינו ערב לחיכי ("קוספידור" הוא שם הכלי הזה שעל השולחן אליו שופכים שאריות יין) ואין בנמצא מים לשטוף את החך או הכוס בין הטעימות.

באתר, בתשובה לשאלות נפוצות, כתוב שהטעימה כוללת צלוחית ביגלה וזיתים. באחת הפינות הייתה גם קערית קטנה עם בייגלה מלוחים שלא כל כך ראינו והופנינו אליה.

לא ראיתי יקב ממש: עם חביות, מכשירים וכו'. אולי נאמר במסגרת הסיור, היכן, פיזית היקב. האם הוא בנחלה או אולי עצמון משתמש בשירתי יקב שורק או אחר. אין בכך פסול, אך כחובב יין, גם נתון זה מעניין אותי.

טעימה השוואתית: כאשר נותנים את אותו היין, זני או בלנד, משתי שנים ואומרים שזה כדי לזהות את ההבדל, עדיף היה למזוג ולתת בשתי כוסות, בן זמנית.

על התשלום

בסיום טכס הטעימה, מי שרוצה יכול להישאר לקנות יין ופלטת גבינות ולשבת לו ולהנות מהיום היפה, ומהתקרובת.

אבל כולם, גם מי שמסתפק בסיור וגם הממשיכים לשבת, צריכים לעמוד בתור לעמדת תשלום אחת. והיו לא מעט אנשים שהשתתפו בסיור.

אז עמדנו בתור מספר דקות, היזמנו פלטת גבינות (80 ₪) ובקבוק רוזה (110 ₪) ושילמנו כולל סיור וטעימות – 290 ₪. כבר הייתי ביקבים שעבדו באותה השיטה אבל שם העסק זרם מהר. כאן – פחות.

טרם ההזמנה, שאלתי את עצמון מדוע אין מכירת יין בכוסות ותשובתו הייתה – מה הטעם לשתות כוס ב-40 ₪ כשאפשר לקנות בקבוק ב- 80. אבל מעיון בתפריט היין עולה כי רק פינוטאז 2020 הוא במחיר הזה. מחירי רוב הבקבוקים עוברים את המאה שקלים ומחירי בקבוקים שזכו במדליות בטרה וינו הם בין 150 ל-200 ₪.

ביקור ללא סיור: יש אפשרות נוספת והיא פשוט לבוא להזמין בקבוק עם או בלי פלטת גבינות ולשבת להנות מהנוף. לפי השלט שבמקום על עצם ההגעה תשלמו 50 ₪.

לאחר בדיקה עם המארחת הובהר לי כי הכוונה היא שכל מי שיושב, מחויב בתשלום 50 ₪ שיקוזזו מהחשבון הסופי.

חווית האוכל

היות והכנת פלטת הגבינות קצת התעכבה, לקחתי את הבקבוק והכוסות ומצאנו שולחן פנוי בשורה ראשונה באמצע כלומר, ממש על הכרם. אין טוב יותר מזה.

נקודה חיובית – יש מספיק שולחנות ומכולם נוף הכרם.

טעימת רוזה 2021 (110 ₪):

רוזה צונן, ביום שמש סתיו, בכרם – הכי שיש

בחרנו ברוזה כי העדפתי לנסות יין נוסף שלא היה בטעימה. היין לא היה מספיק קר לטעמי. ביקשנו שמפניירה וקיבלנו אחת עם מים פושרים וקרחום להמשך קירור.

היין היה קליל, אולי אפילו קליל ועדין מדי. לא התלהבנו. אבל הוא ליווה היטב את פלטת הגבינות.

פלטת גבינות (80 ₪):

פלטת זוגית צנועה

הפלטה קצת התעכבה והייתי צריך ללכת ולברר אודותיה. עוד מספר דקות והיגיע מגש עץ ועליו גבינות מ-3 סוגים (הכמות לא גדולה והאיכות רגילה). לחם טעים, עגבניות, ממרח עגבניות, זיתים ו-2 עוגיות.

במסגרת החיסכון, לא היו צלחות אישיות ורק סכין אחת, חד פעמית.

היות וכבר הייתה שעת צהרים והינו רעבים אכלנו ושתינו ואפילו נהנינו.

לסיכום

בשורה תחתונה. מקום יפה, נחמד נעים לישיבה, שרות משתדל ועם חיוך.

המקום נגיש וגם השירותים מרווחים ונקיים.

אבל יצאתי עם הרגשה של פספוס. משהו נפגם בחוויה.

נכון שמקבלים את כל המובטח, אבל השאלה היא לא רק מה אלא גם איך. כאן חוויתי מיקרו חוויות (מפורטות בגוף הכתבה) שגרמו לי להרגיש שחשבו פחות מדי על החוויה שלי כאוהב יין ולא רק.

הרגשתי כאילו נעשתה הפרדה ברורה בין הצד המקצועי של הכנת היין לצד העסקי. כאילו המקום מתנהל על ידי שני בעלים שונים. האחד מנסה להביא את היין הטוב ביותר שהוא יודע להכין והשני מנסה לעשות על החוויה כמה שיותר כסף מבלי להתחשב יותר מדי בלקוח.

זהו יופי של מקום לבוא לדייט על בקבוק יין וגבינות, לאירועי חברה או לאירועים המשלבים בשר. ואם אני יכול להסתפק בהמלצה אחת. יין גם בכוסות.

 

לאתר היקב: לחץ כאו

 

להזמנת מקום: לחץ כאן

 

10/22

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *