חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מסעדת קוקו תאי
חוף פרישמן תל אביב

איך מגיעים למסעדת קוקו תאי וחשוב יותר, היכן חונים.

ידענו לא מכבר על המסעדה החדשה שפתחו נדב ודניאל, יוצאי אחת מתוכניות הבישול הצצות להם כפטריות אחרי הגשם", MKR כמדומני ורצינו ללכת אבל התעצלנו.

באחד מימי השבוע החלטנו לנסוע לנמל תל אביב, אבל זו תקופת החופש הגדול, מגרשי החנייה היו מלאים לגמרי ושומרים פשוט לא נתנו להיכנס למרחב הנמל. אז החלטנו לנסוע ליפו. ואז צץ הרעיון "למה לנסוע כל כך רחוק שאפשר ללכת לקוקו תאי".

היות ונסענו על הטיילת, לפני מגדל האופרה פנינו שמאלה ואז שוב שמאלה לרחוב הירקון וחיפשנו חנייה. האפשרות היותר מוכרת היא חניון גן לונדון הגדול, אבל לא בא לנו להיכנס לשם. מצד שני יש הרבה חניונים קטנים לאורך הרחוב. אז עברנו את פרישמן וחנינו בחניון קטן ולא יקר יחסית – 40 ₪ ללא הגבלת זמן (בשעות הערב כמובן.)

משם יורדים בפרישמן חוצים את הטייל וגולשים לחוף שם ממש ליד החול נמצאת המסעדה.

איפה יושבים ומה האווירה

במסעדה מספר אזורי ישיבה. יש שחנות על החול יש עם "מרפסת המסעדה, יש פנים המסעדה המפונפן ויש חצי פנים שההבדל הוא שהאזור המפונפן הוא חדר סגור ובר גדול תופס את אחד הקירות וחלון גדול לנוף והחצי פנים אין קיר חיצוני לכיוון הים.

10 דקות לפני שהגענו אמרו שיש מקום רק על הבר מול החוף אבל כשהגענו ראינו שיש שולחנות רבים על המרפסת וביקשנו להתיישב שם. מדברי המארח הבנו שיש הבדל בתפריטים בין הפנים והחוץ אבל בגלל שרצינו רק משהו קליל, לא הפריע לנו.

המרפסת, בשעות הערב "קסומה" שולחנות עץ גדולים, כיסאות נוחים. ענפי דקל קטנים וצמחיה נוספת משני צידי מסלול ההליכה שבמרפסת וקירוי בד והכל נותן אווירת חוף, אולי לא תאילנדית אבל כיפית.

שימו לב שאם חם מידי או קר מדי יהיה פחות נעים. אנחנו באנו בזמן מצוין.

מה אוכלים בקוקו תאי

תפריט שולחנות החוץ נחלק לראשונות ביניים ועיקריות. היפה במסעדה שבדרך כלל אפשר לבקש להפחית את החריפות ולהתאימה לחיך שלנו.

לחימום האווירה ולמצב רוח טוב הזמנו שבלי של פיליפ בושארד, יין לבן שאמור להיות קר. יתכן ואם היינו מזמינים בקבוק (236 ₪) היינו מקבלים אותו בשמפנייר עם קרח אבל הזמנו 2 כוסות (50 ₪ לכוס) וקיבלנו יין לא קר אלא די פושר שהתחמם די מהר. הכמות בכוס הייתה סבירה והיין בסדר גמור לשתייה על חוף ים באווירה בלתי מחייבת.

לאחר התייעצות עם דן שהיה המלצר שלנו והבטיח לנו שהוא בקיא בחומר וכדאי לסמוך עליו. הזמנו סלט סום טאם, גנג רום קוואן פלה, נאמס גאי תיי נאם וסטיקי רייס – ועכשיו התרגום

סום טאם (46 ₪)

סלט ידוע ומוכר של רצועות פפאיה ירוקה, עגבנייה, צילי, רוטב דגים, ליים ובוטנים. הסלט אמור להיות חמוץ חריף וקצת מלוח אבל את הפרשיות הוא משיג רק כאשר הפפאיה טרי הטריה ואז היא קשיחה עד קצת קראנצ'ית. כאן זה לא היה בדיוק זה אבל עדין שילוב הטעמים היה מצוין וגודל המנה סביר בהחלט.

נאמס גאי תיי נאם (33 ₪ ליחידה)

המנה מתוארת בתפריט כדפי אורז בעבודת יד, פרגית, לבבות וכבדי עוף, חסה צילי ירוקים ארומטיים ורוטב נאם ג'ים ג'או.

בפועל קיבלנו אגרול, לא גדול ובתוכו הבשרים שצוינו עם טעם מודגש לכבד אבל הרוטב שהתווסף נותן למנה נופך טעים עד מאד. הבעיה היא שהמחיר הוא ליחידה והיחידה קטנה מאד. לכן הזמנו מראש 2 יחידות שנגמרו ב-3 ביסים לא גדולים.

גנג רום קוואן פלה (66 ₪)

המנה היא דג ים נא ברוטב קארי מעושן, הל שחור, שורש כורכום, כוסברה, קשיו וקריספי וונטון.

מקבלים צלחת עם שלולית רוטב כתמתם כהה ובו נתחי דג דברים לקישוט ועלה קריספי.

נתחיל מהגודל: קטן (מנה ראשונה לא לשכוח)

נמשיך בטעם: עד כמה שהשילוב נשמע הזוי המנה מאד מאד טעימה והחיסרון היחיד שלה הוא הגודל אל מול המחיר.

סטיקי רייס (12 ₪)

כשמו כן הוא. אורז לבן, דביק, ניטרלי בטעמו, המגיע בתוך שקית ניילון בתוך סלסילת קש.

לא הבנו למה בעצם צריך אותו אבל דן הבטיח שיעשה בו שימוש.

מזל שהזמנו. עשינו בו שימוש כדי לספוג את כל הרוטב הטעים של המנה.

טפיוקה (48 ₪)

לא קיבלנו תפריט אחרונות כלל אבל המלצר אמר שיש טפיוקה מצוינת אז לקחנו סיכון מחושב והזמנו.

טפיוקה מגיעה בדרך כלל בצורת כדורי פנינה במרקם ג'לי יחד עם רוטב.

דווקא המנה האחרונה הייתה הגדולה מכולם והטעימה מכולן (למרות שאולי לא נראית כזו)

לסיכום

אין ספק שהמסעדה טובה

סיימנו כשאנחנו עדיין רעבים והסכום לפני טיפ היה כ- 340 ₪

עם כל הכבוד למסעדות החוף שבטח משלמות מחירי שכירות גבוהים והעובדה כי בחורף שטח הפעילות מצטמצם, עדיין אין הצדקה למנות קטנות במחירים כאלה ובוודאי לא למחיר כוס יין שעולה כמעט כמו בקבוק שלם (מה שמתאים לרוב מסעדות ארצנו).

למרות שנהנינו מהאוכל והאווירה כנראה שלא נחזור לשם בקרוב – וחבל.

למעבר לאתר של נדב ודניאל:

להזמנת מקום במסעדה:

 

7/22

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *