למרצדס יש את מייבאך, לטויוטה את לקסוס, ולפאסטל יש את גרייס.
המסעדה מתהדרת בשנים האחרונות בשף מעוטר מישלן (מסעדת "פריזם" בברלין) גל בן משה.
ובכל זאת, במקום לערוך ארוחות שף או ערבי שף, עשתה המסעדה טריק שיווקי של אפגרייד מיתוגי, ובראה את "גרייס".
על המקום
בכניסה לפאסטל, מול דלת הזכוכית הגדולה שולחן מואר בנרות ובו המארחת שתפנה אותך ימינה, אם רצונך בפאסטל, ושמאלה, אם רצונך בגרייס.
הדלת של גרייס נפתחת רק ל-4 ימים בכל חודש.
את המידע תמצאו באתר ההזמנות "אונטופו".
התפריט כפי שמופיע באתר כולל 10 מנות, קוקטייל פתיחה ו-3 כוסות יין. במחיר של כ-700 ₪.
החדר עצמו לא גדול ואת רובו תופס הבר הכמעט אובלי, ובו מקום לקצת יותר מעשרים סועדים.
בצד נמצא שולחן השף עליו מסודרות המנות לפני ההגשה.
חווית הבילוי
בניגוד לצפוי, האירוע לא מעונב, וידידותי לקהל,
בכניסה תזכה לערב טוב ממנהל ההצגה, סליחה – המסעדה, המלווה באופן הדוק את הערב,
גם המלצרים (ויש 3) יציגו עצמם וישאלו לשמך.
התאורה לא חזקה אך גם לא עמומה, ויש לכך השפעה על טון ועוצמת השיחות בחדר.
הישיבה על הבר, עם כסאות גבוהים במקצת, אינה המועדפת עלי, אבל הכיסאות נוחים.
שיטת הבר, מאפשרת שיחה אינטימית בין זוג, תוך התעלמות מוחלטת מהיושבים ליד,
אך תקשה על שיחת קבוצת גדולות יותר.
השולחן ערוך בפשטות ואלגנטיות עם תפריט, מקופל בדרך לא שגרתית, כמעיד על העומד להתרחש.
הערב נפתח בהצגת הקונספט, וציון עובדה "שולית", שמסעדת פריזם של גל זוכה זו השנה השישית ברציפות בכוכב מישלן.
צלצול פעמון, מסב את תשומת לב כולם. מנהל המסעדה מסביר על המנה שעומדת להגיע.
ההסברים קצרים אך ממצים. כל המונחים "המקצועיים" נאמרים אך מיד מתורגמים לשפת בני אנוש כדי שתבינו מה אתם מכניסים לפה.
הכי חשוב: בניגוד למסעדות שף בהם השף נותן את שמו ואת התפריט ומשאיר את הכנת האוכל לשף תפעולי,
כאן בגרייס, גל בן משה, השף עצמו, נמצא כל הערב על השולחן ובודק שכל מנה תצא בדיוק כפי שצריך.
ואל יקל הדבר בעיניכם.
מה שותים
COCKTAIL – grey goose, st-german, apricot
קוקטייל פתיחה על בסיס וודקה "גריי גוס" עם סן ג'רמן ואפרסק.
הקוקטייל הוגש בכוסות קונוס והיה נהדר.
היות והיה כל כך טוב ביקשתי לדעת את סודות המשקה. ובכן:
החמצמצות הגיע מלימון (שלא צוין במרכיבים),
טעם האפרסק מגיע מבקבוק "מונין", חברה צרפתית המייצרת סירופים ורכזים.
התמונה מויקיפדיה – צולמה על ידי Sylvain1972 – Own work,הסן ג'רמן התברר כליקר קצת מתקתק, המופק בעיקר מצמח הסמבוק, על בסיס כהל מענבים, מים וקנה סוכר.
המשקה מאופיין בעושר טעמים וארומות.
ORANGE – Alpha Omega Chenin Blanc, 2022 Ya'acov Oryah
יעקוב אוריה העביר את השנין בלאן הלבן, תהליך שעובר יין אדום – תסיסה עם הקליפות.
לכן הוא מכנה את סידרת הלבנים שהוכנו בשיטה זו, אלפא אומגה (מ-א' ועד ת'), כביטוי השלם של הענב הלבן.
יין עם חמיצות מעודנת וטעמים פירותיים קלים.
WHITE – Clos-Saint-Florent, Saumur, 2021, Langlois
יין צרפתי, גם הוא משנין בלאן, אבל בתהליך שונה, כולל שהיה בחבית.
יין מעניין, תוקפני בחמיצותו, עם טעמי הענב די דומים, אבל אחרת.
אנחנו אהבנו את יעקב אוריה יותר.
RED – Koonuga Hill. Penfolds, 2019
בלנד של שירז וקברנה, מדרום אוסטרליה.
יין עוצמתי ורב טעמים שליווה היטב את המנות העיקריות.
חשוב לציין: בניגוד למקומות אחרים בהם אתה משלם הון עבור התאמת יין (wine pairing) ומקבל בדיוק כוס, לא תמיד מלאה כמו שצריך,
כאן היין מוגש חופשי, כמה שתירצה.
בנוסף תצ'ופר כמעט בכל צייסר שתירצה.
תה עשבים
כליווי למנות האחרונות, נמזג לכוסות קטנות, מקנקן מלא בעשבים, תה חמים וטעים, שסייע להירגע אחרי הארוחה
מה אוכלים
קובנה: שמנת של פעם, שמן זית של ארץ גשור.
כאילו, מה לחם, ועוד למנה ראשונה.
אבל הקובנה הזו טעימה בטירוף, ועם השמנת הסמיכה הופכת למעדן.
אני יודע שבמסעדות "יוקרה" נהוג להגיש לחם וחמאה, אולי כדי לשבור את הרעב, כי ההמתנה למנות ארוכה.
ובכל זאת, לא חייבים לחקות את הגויים.
הייתי מצרף את הקובנה האלוהית הזו לאיזו מנה שיש בה רוטב הזקוק לניגוב,
אבל כאן כל הרטבים שהיו נאכלו בכף. ולכן אפשר בהחלט לוותר ולהשאיר מקום למנות האחרות.
קרוסטאד: ברוקולי, קרם לימון, צימוקים, קציפת יוגורט מעושן
טארטלט: טרטר בקר ושום צלוי, בצלצלי פנינה מוחמצים, כובע הנזיר
2 המנות מוגשות יחדיו כאשר הצלחת מונחת בדיוק בצורה זו, כדי שתדע מה לאכול ראשון.
כל ביס והיחוד שלו. גם אם לא הצלחתי לזהות את כובע הנזיר המנות היו טובות מאד.
בשלב הזה קיבלנו את היין הראשון בסבב – הכתום.
מרק ארטישוק ירושלמי: פנקוטה אגוזי לוז, שמן קקאו מעושן
המנה מתחילה בסיפור על השף שבא למנהל המסעדה ומודיע לו שחלם חלום על פנקוטה, של אגוזי לוז, יחד עם ארטישוק ירושלמי מוחמץ, מעל נמזג קרם ארטישוק ירושלמי חם, והמנה תיסגר מעל עם שמן קקאו מעושן.
המנה מגיעה לשולחן בצורה זו.
לאחר מכן מנהל המסעדה עובר בין כולם ומוזג את המרק ובסוף השף עובר וסוגר עם "הזלפת שמן קקאו מעל
עם כל הכבוד לסיפור הנחמד, המנה אמורה להיות טעימה. והיא אכן כזו.
הפנקוטה שבתחתית משתלבת עם האגוזים, והמרק החם, והקקאו אכן מורגש ונותן עוד טעם בלתי צפוי.
מנה מענגת
בשלב הזה קיבלנו את היין השני בסבב – הלבן.
יער: בלו-אויסטר, קרמבל טימין-שום, חומץ שרי, סליקורניה
מי שחשב על צדפה (בגלל הבלו אויסטר), ולא שם לב לשם המנה "יער" – טעה.
המנה היא מנת פטריות, המוגשת ברוב רושם והדר תחת קלוש זכוכית, הכולא עשן, מכפיסי עץ אורן, בריח גחלים, שזה הריח הכי חורפי וטוב שבעולם.
הקלוש מורם, הריח מסחרר והמנה נגלית אט אט, כאילו מבעד הערפל שביער.
מנה קטנה, הקרמבל נותן קרנציות, אבל לצערי, המנה קצת מפוספסת.
לו הייתה מוגשת קצת יותר חמה ונותנת הרגשה של חורף הייתי נהנה יותר.
אינטיאס: סשימי, טרטר, ענבי בוסר, ויניגרט תפוח-עץ, אצות קומבו לבנות
אכן סשימי. טעים, נחמד, אבל כבר התרגלנו לנקטר ואמברוזיה, אז מצפים ליותר.
בשלב הזה קיבלנו את היין השלישי בסבב – האדום.
לוקוס: מולים בטמפורה, "באטר-מילק", שמן כפיר ליים, מלפפון, יקינתון.
מנה יפייפיה וטעימה, שהוגשה בליווי פירוטכניקת עשן, להגברת הרושם הוויזואלי, ללא השפעה על הטעם
קלאמרי: ממולא באנדויה טלה, יוגורט, שמן עשבי טיבול, טארה שחור
לפני המנה הגיע סיפור ארוך על השף שרצה תנור גחלים ואש גלויה (מה שהמוזיאון לא אהב), כי זה סוג של תבלין – צודק, ובסוף קיבל ג'וספר.
כל זה כדי להסביר על מנת הקלמארי הממולא בממרח פלפלים ושומן, ברוטב יוגורט חמים ורוטב טארה שהוגדר פיקנטי.
הקלמארי עשוי כהלכה אבל המנה הייתה חריפה מדי, לאשתי. אני אהבתי ושתיתי את הרוטב בכף.
ביף-וולינגטון: פילה בקר עטוף דוקסל פטריות ומנגולד, רוטב פריגורדין.
המאפה שאנו רגילים לראות הוא בצורת תבנית ארוכה. כאן המנה נאפתה ככיכר עגולה.
הוזמנו לשולחן לראות כיצד השף חותך את הביף וולינגטון.
לא שצריך כישורים מיוחדים לשם כך אבל המאפה השלם הנחתך לארבעה פשוט יפה.
זו אחת המנות שקל מאד לפספס כי הבצק צריך להיות קראנצ'י מבלי להירטב מאדי הבשר, שאמור להיות רך.
כנראה שהניסיון עושה את שלו והמנה הייתה לעילא ולעילא.
א-לה-קפרזה: פרפה פטה ומרמלדה-מגי, סמיפרדו-מיורן, ג'לי-פטל-בלסמי, מי עגבניה צלולים.
אחת משתי המנות המתוקות של הארוחה, מעין "טייק אוף" לסלט קפרזה.
כולל 3 כדורים כל אחד בטעם שונה.
כדור פטה ממולא במרמלדה של עגבניות מגי.
כדור של מיורן, תבלין ממשפחת האורגנו
כדור פטל ובלסמי
על הכל נמסך קונסומה עגבניות, שזה בעצם מיץ שקוף כך שרק טעם העגבניה נשאר,
כל הטוב הזה עם טויל מי גבינה ומרנג.
הקונסומה נמזג, על ידי אוליביה, לצלחות, רק למול הסועד.
בשלב הזה קיבלנו את התה עשבים
פטיפורים:
3 פטיפורים מונחים לפנינו
מיני טרט טטאן
פחזנית ממולאת בקציפת ריבת חלב שיוצאת יחד עם קרם צנובר והל
ממתק שוקולד
שרות
צוות משופשף ומקצועי
נכון שהמלצרים במרכז ולא יכולים לברוח, או להסתכל לכל כיוון פרט ללקוח, כי הלקוח בכל הכיוונים, אבל…
רואים שהמלצרים באו לתת עבודה ולוודא שאנחנו נהנים.
השרות מצוין, השארנו טיפ יפה.
לסיכום
הצגה מתוזמנת היטב, הביקורות תמיד מהללות (ולפי בדיקה – התפריט עדין לא השתנה)
הכל מתוכנן לתת את הבמה לאוכל ויכולות השף.
שיטת הישיבה מתאימה יותר לזוגות ופחות לחבורות.
שורת תחתונה: שלוש שעות של חסד – Three hours of grace
לאתר מסעדת האם – פאסטל: לחץ כאו
להזמנת מקום באמצעות ontopo : לחץ כאן
09/25
