מסעדה האחים
תל אביב

ברחוב דניאל פריש פינת אבן גבירול בתל אביב, כאילו מאז ומעולם, נמצא אייקון תרבותי –  "בית ציוני אמריקה". המקום אירח ומארח תערוכות והופעות אינספור.
כל באי המקום, כאשר רצו לאכול משהו לפני או אחרי הופעה, היו יוצאים לאבן גבירול או לפסז' "לונדון מיניסטור".

עם השנים דעך זוהרו של הרחוב והיו בעלי עסקים שזיהו את הצורך במקום בילוי קולינרי ליד בית ציוני אמריקה, אולם כולם נכשלו, עד שהגיעו "האחים".

בדקתי באתר והתפריט מצא חן בעיני. מדי פעם ניסיתי ליצור קשר טלפוני עם המסעדה, לברר מספר פרטים לפני הזמנת המקום, אולם לא היה מענה.

לכן, החלטתי לבוא ביום ששי, לבראנצ' בוקר, כאשר אין כלל אפשרות להזמין מקום, וקיוויתי לטוב.

על המקום

הכניסה למסעדה מרחוב אבן גבירול דרך פתח קטן יחסית. עצירה בדלפק המארחת המנהלת רשימת המתנה, וככל הנראה תמיד תהיה כזו כי המקום מבוקש וזרם בלתי פוסק של אנשים מגיעם למקום.

הממתינים לתורם יכולים לשבת בצד ולהתכבד במים קרים.

המבט הראשון חושף אולם גדול מלא אנשים, כמו חדר אוכל של קיבוץ, וסליחה לקיבוץ, אפילו צפוף יותר.

מבט ימינה לגינה גדולה מוצלת כולה ובה מקומות רבים נוספים.

חווית הבילוי

כאשר מגיע תורך, יקראו בשמך. אנחנו קיבלנו מקום בגינה הנחמדה.

החום שהיה באותו יום דווקא לא הוגש.

ממידע מוקדם שהיה לנו הבנו שכאן אין תפריט, ולא הבנו כל כך איך מתנהלים.
רק בקצה המסעדה, ליד מזנון האוכל, מצאנו את שלט ההסבר.

חדר לא גדול עמוס במגשי תקרובת, (כמעט) ליד כל פריט שלט עם תאור.

לאחר זמן קצר אתה מבין שצריך מגש, אותו תמצאו בתחילת המזנון. ההזדמנות זו כדאי שתיקחו גם סכו"ם.

התשלום, וגם הזמנת הקפה, מתבצע ב-2 קופות שבסוף החדר. את הקפה אוספים מהבר הנמצא קצת ליד, בסוף החדר הראשי – "חדר האוכל".

המחיר לא זול.

לגבי האוכל: דגמנו מספר עוגות מלוחות ומתוקות והחלטנו "ככה ככה".

החומוס היה לטעמי, אולי יש פיתות, אבל אני לא ראיתי.

הערה אחת לגבי שקשוקת ה-מנגולד, שעמדה על פלטת חימום, וכנראה לא נלקחה מספיק מהר,
עד שהיגיעה למצב צבירה יבש.

הקפה טוב.

שרות

השרות בא לביטוי במילוי מחדש של המוצרים על המזנון והשלמת סכו"ם, מפיות וכו'. בשל העומס האדיר היו חוסרים רגעיים, אבל לא משהו שתל אביבי לא יכול לשאת.

לסיכום

חוויה אישית – לא נהניתי, החל מההמתנה להושבה, כמעט חצי שעה, הצפיפות, והאוכל שלא היה משהו שאי אפשר לקבל עם שרות טוב יותר, בהרבה מקומות אחרים.

לא ברור לי ממה התל אביבים נהנים ולמה הם חוזרים. בהחלט יתכן שאיכות המזון והשרות, ביתר ימות השבוע,
גורמים להמון להגיע גם לבראנצ' בששי.

יש מקומות ששם הקטע הוא לא דווקא האוכל, ללא קשר לטיבו, אלא הוויב – האנרגיה.
כנראה שתל אביבים מתחברים לצפיפות, לאקשן, לבחירה מתוך היצע גדול מכפי שתוכל להכיל,
ולשבת בפינה קטנה, כאילו בשקט (כי אין)

שורה תחתונה:  מתי שהוא נבוא לארוחת צהרים/ערב רגילה.

לאתר המסעדה: לחץ כאו

להזמנת מקום באמצעות tabit: לחץ כאן

07/26