חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מסעדה הכבש
דלית אל כרמל

לאחר טעימות יין ביקב אשקר נהיינו רעבים. שמנו פעמינו לדלית אל-כרמל למסעדה הכבש, בהמלצת אחד החברים שמכיר וממליץ על המקום.

הדרך למסעדה

יום חמישי בצהריים, הדרך פתוחה ונותנים גז עד לצומת אלייקים. בצומת פונים צפונה ומטפסים קלות בכביש היפה עד לכפר, סליחה דליה כבר מזמן אינה כפר אלא מועצה מקומית גדולה (כמעט 20000 תושבים) והיא הישוב הדרוזי הגדול ביותר בארץ.

המסעדה נמצאת על הכביש הראשי, 672 המוביל לכיוון עוספיה. כרגיל בכפרים אין כתובת ממוספרת ומזל שיש תוכנת ניווט שתובילכם עד ליעד. אבל אם נוסעים לאט, ובכפר הזה אין אפשרות לנסיעה מהירה, סביר שלא תפספסו את המקום.

נתחיל מהחנייה הגדולה המסוגלת להכיל מספר אוטובוסים.

על המסעדה והאוכל

אין מה לומר – מסעדה טיפוסית, חצר יפה בסככה מוצלת עם צמחייה ופרחים ואולם אוכל גדול מאד.

בשעות אלה המקום ריק לגמרי ורק בעל הבית ואשתו נמצאים ומקבלים את פנינו בשמחה ורואים שזה מגיע מכל הלב.

הזמנו ומיד קיבלנו פלטת סלטים עם פיתות רגילות (60 ₪) וקנקן לימונדה (25 ₪). צלחות סלטים טריים ובסיסיים, חומוס, טחינה, לבנה, חצילים, כרוב, מגדרה, ירקות וכו'. נראה שהכל הוכן במקום (אפילו הזיתים).  אני מעדיף את ההגשה הזו על מסעדות המפרסמות שיש להם פתיחה של 22 צלחות שהם קטנטנות והסלטים תעשייתיים.

לאחר מכן מגיעה צלחת עם כרוב ממולא ועלה גפן ממולא, ללקק את השפתיים. חיסלנו לפני שהספיקותי לצלם.

לקחנו מנות מיוחדים. צלעות כבש ומנסף, בשר כבש/עגל על אורז, (כ- 100 ₪ למנה).

מנת המנסף היתה טובה מאד וצלעות הכבש הין דקות וטעימות, אם כי קצת יבשות ולא נמסות בפה כמו שציפיתי.

מותקל, בעל הבית, הצטרף לשולחננו וסיפר אודותיו. מסתבר שהאדון רב מעללים. בעל השכלה אקדמית, מורה לכלי נגינה מסורתיים, מגדל זיתים ומנהל את המסעדה. בדרך כלל לבד, אלא אם הוא נזקק לעזרה ואז מי שיכול בא לעזור.

כטוב ליבנו וליבו של בעל הבית, מותקל לקח לידיו את העוד וניגן לנו מספר מנגינות וסיפר לנו על התרבות והחיים בכפר.

קפה קטן ועוגיות לקינוח ואנו יוצאים חזרה שבעים ומבסוטים.

לפני שנסענו התרשמתי משטח אכילה חיצוני נוסף ויפה

לסיכום

מסעדה דרוזית טיפוסית עם שרות טוב ואוכל טעים

תפריט כמקובל במסעדות המזרחיות במחיר סביר

בסופי שבוע תמיד עמוס. וגם באמצע השבוע עלולים להגיע מספר אוטובוסים מלאי תיירים, מה שיגרום לכם אולי לחכות קצת יותר.

למי שבאזור ורעב – כדאי

 

לאתר המסעדה: לחץ כאו

11/2022

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *