חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מסעדה לוקאל / local
ונציה, איטליה

 

בהמלצת שגיא כהן, מבקר המסעדות של הארץ, שאני מאד מעריך ואוהב לקרוא, לערב האחרון שלנו בוונציה, הזמנו זמן רב מראש, מקום במסעדה מעוטרת כוכב מישלן – לוקאל – local

איך היה?

מאד מיוחד.

 

לוקאל היא מסעדת מישלן (2022) המגדירה את האוכל שלה כאוכל מקומי.

המסעדה נמצאת כ-15 דק מפיאצת סן מרקו. מבחוץ אין שלט אלא סימנים לשלט שאולי היה אבל מחוץ לחלון הראווה 2 שולחנות, לנוי בלבד, או למעשנים. לא ראינו שנעשה בהם שימוש

במסעדה 2 חדרים

תאורת חלל אינטימית קצת חשוכה ומנורה ממוקדת מעל כל שולחן. בכל חדר כ-6 שולחנות. חובה להזמין מקום דרך אתר המסעדה.

תפריט

למסעדה 3 תפריטים.

 

תפריט צהרים: 4 מנות ב-70 יורו

תפריט 7 מנות: 110 יורו

תפריט 9 מנות: 150 יורו

באתר המסעדה יהיה די קשה למצוא את המחירים.

אנחנו בחרנו בתפריט הגדול, אם כבר, אז כבר.

הגעה

הזמנו מקום לסבב של 19:00. הגענו בזמן. המסעדה טרם פתחה שעריה והצוות היה עסוק בקבלת תדריך אחרון.

5 דקות איחור, הדלת נפתחה, וכאן מתחילה ההצגה. החל מלקיחת המעיל, הכובע התיק ומה לא.

שולחן ערוך בפשטות ומיקוד.

שואלים איזה מים מינרליים תרצה (מוגזים או רגילים) ומוזגים ללא הגבלה.

רק עם החשבון אתה מגלה שחויבת על המים ב-6 יורו.

על היין

למסעדה תפריט יין ארוך כאורך הגלות עם 2 בעיות:

הראשונה: ביקשתי תפריט וקיבלתי ברקוד. התפריט לא עלה. לבסוף הביאו אייפד עם התפריט.

רבותי המכובדים. כשאני בא למסעדה אני לא בא לעבוד.  הביאו בבקשה מיד את התפריט.

השנייה: המחירים. רוב המחירים, במיוחד הבקבוקים – מאות דולרים.

אבל אני, הביישנות ממני והלאה. היינות הזולים בתפריט הם 7 יורו לכוס – אז התחלנו בזה

פבוריטה (7€) יין לבן של פביו פרון מפיאמונטה. יין מאוזן וקליל.

לקחנו כוס אחת, לכל אחד, לפתיחת הארוחה. רצינו לראות כיצד יתפתח הערב.

מונלאלה ברברה 2015 (15€). התלבטנו יחד עם הסומליה והחלטנו לעבור ליין אדום

בחרנו בברברה מבקבוק דבל מגנום (ירבעם).

היין הזה היה שיחוק, ואני לא מתייחס לגימיק הבקבוק הענק ותרומתו ליישון היין.

לקבל יין במחיר כזה ובאיכות כזו, כנראה שאפשרי רק במסעדת מישלן שלא יכולה להרשות לעצמה להגיש יין "פשוט".

מהאדום האדום הזה הזמנו סה"כ 3 כוסות (יחד), בטרם עצרנו בעצמינו.

דולצטו דה אלבה (8€) יין לבן שניסינו אותו בטעימה לפני הברברה שהיה יותר עוצמתי ופרחוני ולכן בחרנו בו.

אבל אחרי שסיימנו (ביחד) 5 כוסות יין, החלטנו לאחר טעימה נוספת, לקחת יין פחות תוקפני. (לא צולם)

על האוכל

אחת הבעיות במסעדה יוקרה שהמנות מסובכות הן בהיבט המרכיבים והן באופן ההכנה. כדי לחוות את "עושר הטעמים האפשרי", אני צריך לדעת מה אני מקבל, לדמיין את טעמי המרכבים ולהבין כיצד ההכנה משפיעה על הטעם והחוויה.

אם אתה מבין מה אתה הולך לאכול, רק בעת הגשת המנה, כאשר המלצר מדקלם במהירות, תוך שילוב מונחים מקצועיים שלא בהכרח מובנים לסועד הממוצע, אין ספק שמשהו מתפספס.

רציתי לתת צל"ש למסעדה על כך שהתפריט מפורט בכל מקום כך שאתה יודע מה אתה הולך לאכול.

בנוסף, עם כל מנה מגיע כרטיס קטן עם מידע נוסף שלפעמים הוא מידע ולפעמים סתם סיפור רקע.

 

צ'יקטי – cicchetti

צ'יקטי הוא השם האיטלקי לארוחת טעימות של מנות קטנות. בדרך כלל על לחם/בגט.

בדף ההסבר נכתב כי זהו אוכל בין הארוחות המלווה משקה אלכוהולי – אפריטיבו, כדי שלא לשתות על בטן ריקה. מה בדיוק הוגש – לא נכתב וחבל.

כאן קיבלנו 4 מנות פתיחה קטנטנות אופייניות לוונציה.

בלון קטן בטעם ים

ביסקוויט, מרובע, מתפצפץ

מאפה דמוי עוגיה אך מרגיש כמו טורט רך, ניגוד מעניין לביסקוויט המיתפצפץ.

וון טון – מבצק פריך ועדין גם יחד ונדמה בטעם שהוא מלא ירקות. טיפה חמצמץ ונמס בפה. כששאלנו נמסר לנו שהמילוי הוא בשר טלה, פקורינו וסומק

 

סשימי לימון ושיסו – sashimi, shiso, rocket and lemon

(לא צולם)

ההסבר קשר כתרים לרוטב השיסו כבזיליקום היפני – מעין שילוב ניחוחות של אניס, לימון, מנטה ובזיליקום. בעל פה הוסיפו שהדג הוא טונה ושיש במנה גם בוטרגה וגרעיני חמנייה.

בסך הכל מנה נחמדה וטעימה. לא ברורה לי תוספת גרעיני החמנייה, הקרויים בפינו – גרעינים שחורים. גם צנוברים היו עושים עבודה יפה, אבל מי אני…..

 

סרטן כחול עם רוקט וצנון – blue crab, rocket and radish

בכרטיס נכתב בכותרת "סיכון למערכת האקולוגית" ומשתמע כי הסיבה להגשת המנה הלא מקומית בעליל היא מסוכנות הסרטן למערכת האקולוגית בלגונה. לא, חס וחלילה, כי הוא טעים או יקר.

ואחרי שכתבנו – מנה מצוינת. טעם הסרטן הורגש היטב. הקצף תרם לתצוגה בלבד.

 

לחם מחמצת שיפון ושמן זית מאומבריה

בכרטיס המלווה נכתב כי הכוונה לדמות מאכל "סקרפטה – scarpetta". ניגוב כל הרוטב שנשאר עם לחם, כסימן של עוני כדי לא לבזבז שום שיירי אוכל.

הלחם מדהים. הקשה מתפצפץ, והפנים רך אך ברמה צמיגית כלומר מירקם עם מסה, טעים מאד, פשוט נהדר.

השמן חריף/מר מאד. לא ברור לי למה הם מתייחסים לשמן בכזו רצינות ומוזגים אותו כאילו מדובר בבלסמי של 50 שנה. גם המרירות חזקה ולא ברור לי מדוע בוחרים דווקא בסוג זה של שמן.

הגיע הזמן שיחזרו להתייחס ללחם, טוב ככל שיהיה, כתוספת על השולחן ולא לנסות ולהציג אותו כמנה בפני עצמה.

 

פסטה עם דלעת ושומר ים – eliche with pumpkin and sea fennel

בכרטיס המלווה נכתב כי המנה נקראת "suca baruca" והסבר בעיקר על הדלעת.

בפועל, קיבלנו פסטה מסולסלת, אל דנטה עם אפר כהה מריר ורוטב דלעת. ליד השולחן מרססים קלות  מבקבוק ספריי, קצת רוטב אנגוסטורה (מריר).

הפסטה מצוינת והמרירות מעניינת, לא שהייתי בוחר בטעם הזה במודע.

 

ריזוטו עם חמאה מעושנת, צלופח, וגארום אבקת דבורים – risotto with eel, smoked butter and bee pollen garum

בכרטיס צוין כי גארום הוא רוטב דגים ולעניין המנה – התססה של אבקת דבורים, פטריית קוג'י מים ומלח, המאוחסנת בכלי קטן למשך 3 שבועות.

למרות שלא הייתה אף מילה על הקוויאר, למעט אמירת המלצר שהגיש את המנה, היא הוגשה אתו. אף פעם לא התלהבנו מקוויאר וגם במקרה זה.

הריזוטו לא היה זקוק לשום פירוטכניקה או הישענות על הקוויאר. מנה נהדרת של ריזוטו כשלעצמו.

 

שלל היום, דג מיושן – today's catch, radicchio from Treviso and citruses

לא ברור לי למה מכנים מנת דג שיושן במשך 15 ימים – "שלל היום". נראה אתכם מגישים מנת מישלן מדג טרי טרי.

שאלתי ואמרו שהדג הוא grouper – חיפשתי ומצאתי שמדובר בדקר ים ובשמו הפופולרי – לוקוס.

בכל מקרה, זו מנת מישלן. הדג היה עשוי לעילא במרקם שאני לא מכיר מוצק וצמיגי, אבל נחתך בקלות, ונמס בפה.

 

ברוז, אפרסמון וכרוב שחור – duck, black cabbage and persimmon

בכרטיס המלווה נכתב כי בחורף יש בלגונה בוונציה יותר מ-35000 ברווזים מ-14 סוגים שונים, אבל לא צריך סיפור או תירוץ להגיש בשר טוב.

הבעיה היחידה במנה – שהיא הייתה קטנה מדי.

מרקם מיוחד לברווז משהו קריספי וצמיגי, נחתך בקלות וטעים בטירוף.

העלים – לא זיהיתי אותם כעלי כרוב. אולי כי הייתה בהם חרפרפות קלה, דומה לחזרת.

מה שכונה persimmon שתורגם על ידי לאפרסמון (ואשמח אם מישהו יתקן אותי) דמה יותר במרקם ובטעם לארטישוק ירושלמי.

 

מגש גבינות

כאן הציעו לנו גבינות. יש אפשרות למגש מצומצם (10€) או מגש מלא (25€).

אנחנו היינו מלאים אז ויתרנו. הצצנו לשולחנות האחרים וגם שם לא ראינו ביקוש לגבינות.

 

סקרופין – sgroppin

המנה הבאה "אווירון". סליחה. משקה סורבה לימון וודקה ופרוסקו.

על פי הכרטיס – משקה שהוונציאנים שותים בדרך כלל בסוף ארוחה גדולה עשוי מגלידת לימון, וודקה ופרוסקו.

יום קודם הופתענו במסעדת רוברטו שם הזמנו את המנה. חשבנו שנקבל גלידת סורבה לימון ונוזל וודקה ופרוסקו בתחתית, וקיבלנו משקה נוזלי (אך טעים).

גם כאן הופתענו. הגיעו המלצר ומנהלת המשמרת עם כפיות ובהן קוביית "קרח" לבנה ופשוט "האכילו אותנו בכפית", כמו שעושים לילדים קטנים שצריך לשכנע אותם לאכול.

גימיק מיותר לחלוטין. מנה וואו. קרירה, חמצמצה, טעימה מאד ומרעננת. רק חבל שהיא נגמרת ב-"שלוק" קטנטן.

אבל, בבקשה, אל תאכילו אותי.

 

קצף ליקוריץ – licorice foam

המנה מגיעה בקונכייה לבנה גדולה, ונחשפת כשמסירים את החלק העליון.

המרקם – קצף. הטעם – טעים, למי שאוהב ליקריץ (אשתי לא אהבה).

בנוסף לקצף הליקריץ יש גם מעין פצפוצי אורז שלדעתי מעבר לנראות ושלא יהיה מרקם אחיד, לא באמת תורמים למנה.

 

קינוח גלידה ארטישוק ירושלמי ואגוזים – Jerusalem artichoke, chocolate and hazelnut

קנל קטנטן של גלידת טופי עם פירורים של מרנג בטעם אגוזים והארטישוק ירושלמי בתחתית.

הגלידה עצמה טובה אך הרוטב מתוק מדי. פירורי המרנג (הלבן) בגודל קטן מדי, אבקתי, כך שאם טעמת אותם לבד הם גורמים למן הרגשת חנק-יובש. השילוב יחד עם הגלידה היה טוב.

לא הבנו את מקום הארטישוק הירושלמי במנה למעט הקישור לגטו (היהודי) בוונציה.

מנה נחמדה.

 

טרפלס ומרמלדות


צלחת גדולה עם שלושה סוגי טראפלס במרקמים וטעמים שונים ומן סוכריית, מרמלדה, בצורת דובי (או קרדית אבק).

למה צריך להתחכם. למה לא לתת מרובע או כדור מרמלדה.

היה טעים – כן, נחמד כן. להגיד שזה הגראנד פינאלה – לא.

הכרטיס המלווה את המנה הוא כרטיס הביקור של המסעדה וחתימות כל הצוות שהיה במקום.

 

לסיכום

ערב חוויה, אין ספק

שרות נהדר. לבבי, יעיל, מכבד ולציין במיוחד את מלצר היין, שעזר בהתאמת היינות הפשוטים, מה שתרם לערב המוצלח.

שתינו 6 כוסות יין נפלא במחיר ממוצע של 11 יורו – 42 ₪ לכוס.

הוסיפו 6 יורו על מים מינרלים – כששואלים אותך איזה מים תשתה, לא מציינים את העלות.

ארוחת 9 מנות לאדם עולה 150€, לפני שרות

להגיד שהארוחה שווה 1500 – 2000 ₪ (לזוג). לא באופן קבוע. אבל, כחוויה חד פעמית במסעדת מישלן – כן.

אני יכול להגיד שעכשיו אני מבין את ההבדל בין מסעדת מישלן למסעדה טובה מאד, אבל כזו שעוד לא שם.

לדעתי, רוב המסעדות עליהן מדברים בארץ כמסעדות מישלן, יש להן, עדיין, כברת דרך לעבור.

לא עצרנו בדרך למנת שווארמה. חזרנו שבעים אך לא מלאים מדי.

נמשיך לאכול במסעדות טובות – מישלן יחכו.

 

לאתר המסעדה: לחץ כאו

להמשך הכתבה – לחץ כאן

 

03/2023

 

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *