מסעדה מרינה דלאל
תל אביב

קיבלנו מתנת יומולדת 500 ₪ למרינה דלאל. החלטנו לנצל את השובר ביום שבת שטוף שמש נעימה ולא חמה מדי.
הזמנו מקום באמצעות "tabit".

נסיעה ללא פקקי תנועה וחנייה. נסיעה ברחוב הירקון, מעבר הרמזור של ארלוזורוב, נצמדים לימין, ומיד כשאפשר ימינה במזלג.
אם תגיעו במונית, המשיכו ללכת ישר עד לקצה הדרך. אם אתם ברכב, המשיכו בדרך המקורה והיכנסו לחניון כיכר אתרים,
לחניון יציאה ישירה לחוף הים. קצת קשה לתמרן בחניון הזה, אבל לא נורא.
מה שנורא הוא הסכום שמשלמים אבל, התמורה היא הקרבה ליעד. וחוץ מזה, אין הרבה ברירות.

על המקום

מרינה דלאל נמצאת בממש בקצה הצפוני של המרינה. אנחנו לא ראינו בדרך שום שלטי הכוונה.
המארחת ששאלנו, טענה שיש 3 שלטים – לא נתווכח.

המבט ראשון לא מלהיב. כניסה לא "מהודרת,

אפילו את השלט עם שם המקום לא תיראו אלא כשתוכלו לגעת בו

אבל במבט שני בוחן יותר, צצים פרטים נוספים

שטח חוץ לא גדול אך מעוצב בטעם (לטעמי). כל הריהוט מהכיסאות ועד לשמשיות נראה איכותי.
המקום מטופח. מארחת בכניסה שמשיות אדומות יפות, הרבה צמחיה, ופרחים על כל שולחן.

יש מספר אזורי ישיבה. החל משולחן בר גבוה, שולחנות בגודל סביר וכיסאות נוחים ויפים, ועוד אזור עם ספות ישיבה מעור..

שטח הפנים קטן וכולל בר גדול ועוד מספר שולחנות מכוסי מפה לבנה.

מוזיקת רקע שקטה ונעימה, בעוצמה המאפשרת לדבר ולשמוע.

היות ובאנו מוקדם, הוקצה לנו שולחן זוגי, שורה ראשונה לים, אם כי הנוף מוסתר חלקית על ידי חומת הצמחייה.

מה שותים

בכללי

תפריט יין בגודל סביר אבל ניכרת השקעה.

בלבנים תמצאו שבלי אסרטיקו וסנסר וגם יינן של לוינסון, ספרה וקסטל.

באדומים תמצאו גם מיסטי הילס (524 ₪), סיקרא של קלו דה גת
ואפילו תוכלו לקבל (במבצע השבוע) – גרנד וין 2022 של יקב קסטל  (82 ₪)

6 סוגי שמפניה – כוס של וו קליקו במחיר 72 ₪ ועד בקבוק לואי רודרר 2800 ₪.

גם מקום הקוקטיילים לא נפקד.

בקבוק מים צוננים הונח לבקשתנו והוחלף בחדש, כשהתרוקן, מבלי שביקשנו.

לה: קפה הפוך (16 ₪)

קפה נהדר, ואציין שגם כוסות השתייה נראות "מיליון דולר."

קוקטייל

לי: מרגריטה קפואה (62 ₪)

המרגריטה הקפואה האולטימטיבית לטעמי, היא זו של מנטה ריי.
האלכוהול והחמיצות מורגשים כבר בכוס הראשונה.

כאן זה לא היה. הקוקטייל היה מתקתק, האלכוהול לא הורגש,
והכוס הייתה קטנה מדי, כך שאם לא הייתי ממהר לשתות
המשקה היה גולש מהכוס לשולחן.

יין לבן

כוס קונץ 23, ריזלינג, לוינסון-קונסטלר, ישראל גרמניה, ריינגאו (54 ₪)

כוס אטלאנטיס לבן, אסירתיקו ארגירוס, יוון, סנטוריני (56 ₪)

נציין שהמקום היה סבלני ונתן לנו לטעום לא מעט יינות עד שהחלטנו.

גם הכמות שנמזגה הייתה נדיבה.

בסוף

תה נענע (16 ₪)

התה לא מופיע בתפריט המנות האחרונות, אבל אחלה, וגם הכוס יפה ונוחה לאחיזה ושתיה.

מה אוכלים

ראשונות

פוגאס "הלחם של פרובאנס" רוזמרין וטימין, חמאה מטובלת, חציל ביוגורט, מטבל עגבניות חריף (42 ₪)

הלחם הוגש עם 3 מטבלים.

הצורה פוגאס, המירקם שאני מכיר קשה קצת יותר, וגם הגודל.

מטבל החציל ביוגורט עם טעם מעושן, אני אהבתי, זוגתי פחות.

מטבל העגבניות אכן היה חריף, לטעמי בסדר, לאשתי חזק מדי

החמאה טובה ואפילו אפשר היה לקחת בקלות ולמרוח.

בוראטה, עגבניות שרי, בזיליקום, בלסמי (88 ₪)

קיבלנו סלט קפרזה, על בסיס בוראטה, ולא שאני מתלונן.
אני אוהב מאד את הסלט הזה.

נתחיל מהצלחת מעוטרת הלימונים שאני אוהב מצפון איטליה.
הצלחת מתאימה לסלט כזה יותר מצלחת שטוחה, בגלל התוך הנוזלי של הגבינה.

העגבניות טובות, גם הגבינה, הכמות בסדר למנה ראשונה. חבל שהמחיר מתאים לעיקרית
ואני יודע שבוראטה היא גבינה יקרה.

סשימי טונה, ויניגרט שרי צהוב וזעטר, צ'ילי, זיתי טאסוס מיובשים (94 ₪)

מנה פשוטה וטובה במחיר גבוה.

ברולה סנט מור, דבש ענבים, תאנים, גריסיני (58 ₪)

מנה שהיגיעה לשולחננו, אבל לא הזמנו אותה.

ראינו את המנה מסתובבת בין כל השולחנות, ולבסוף קיבלנו אותה על חשבון הבית.

המנה ציורית, יפיפייה, הגבינה נצרבה קלות כך שהייתה חמימה ונמסה.

הייתי מחליף את הגריסיני בפרוסת לחם צרוב קלות שהיה מאפשר לספוג את הרוטב, היה בכלל מושלם.

עיקריות

קרואסון שרימפס, תרד, ביסק שרימפס חמאתי (96 ₪)

המנה מפוספסת, ולא רק לא מצטלמת טוב.

המרכיבים טובים אבל הביסק והתרד הפכו את הקרואסון למסמורטט.

אם היו שמים את הביסק בצלוחית בצד, ומאפשרים לטבול בו את הקרואסון,
הייתה לדעתי "מנה פצצה".

מדליוני פילה בקר, רוטב פלפלת, צ'יפס עבודת יד (198 ₪)

על המנה הזו תכננתי, כבר שהבטתי בתפריט לפני ההגעה, כי אני מאד אוהב סטיק ברוטב פלפלת.

אבל, לדברי המלצרית, זו המנה היחידה בתפריט, המוגשת רק משעה 12 ואילך.
לאחר שהבעתי את פליאתי על כך שעובדה זו אינה מצוינת שום מקום, הסכימו להכין לי אותה שעה לפני. ותודתי לשף. אבל…….

הבשר טוב, אבל הייתי צריך עוד מדליון אחד. הגיע הזמן שיתחילו לציין את המשקל.

רוטב הפלפלת היה מצוין כרוטב בשר. חבל רק שהפלפל לא הורגש.

הצ'יפס, טעים כשלעצמו אבל דק מדי ופציח ואי אפשר לאכול אותו במזלג, אלא ביד בלבד.

אחרונות

פחזניה, קרם לימון ויוזו, אננס טרי, קולי מנגו (62 ₪)

אי אפשר להגיד סיום מתוק, כי הקרם חמצמץ. אבל אפשר בהחלט להגיד – מנה מצוינת.

הפחזנית טעימה ומתוקה שקל לחתוך בכפית.
הקרם בכמות יפה, שילוב טעמי מנגו אננס נהדרים, וחתיכות קטנות משולבות בו

שרות

טוב מאד.

המקום יודע להעניק שרות. לא הייתי צריך להמתין יותר מרגע כדי ללכוד את עיני המלצרית (ברית).

גם התקלה של הגשת מנת הסטייק (רק משעה 12) טופלה במקצועיות ולשביעות רצוני.

החלפת בקבוק מים ללא בקשה ופינוי השולחן התבצע ביעילות אחר כל מנה.

כולם אדיבים ומחייכים.

לסיכום

פנינה של מקום חבויה לה בסוף הדרך.

ברוב הפרמטרים, ים, עיצוב, פרטיות ושרות – המקום מצטיין.

האוכל, רובו טעים. חבל שהפיקשוש הוא דווקא במנות העיקריות היקרות ביותר.

נכון ש-838 ₪ (לפני טיפ) הוא לא מחיר שאתה חושב עליו כשאתה הולך למסעדת חוף
(סך הכל אנחנו לא במונקו, סנט טרופה, או  פורטופינו), וגם אם נוריד את מחיר היין נגיע לכ-300 ₪ לאדם,

אולי אם המנות  העיקריות היו נפלאות, המחיר היה קל יותר לעיכול.

שורה תחתונה: מקום יפה ויקר. בהחלט שווה ביקור, בתנאי שיודעים ללחוץ על הברקס.

 

לאתר המסעדה: לחץ כאו

להזמנת מקום באמצעות tabit : לחץ כאן

 

 

11/25