חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מסעדה פופ אפ – מזון
תל אביב

ב- 7.10.23, מסעדת OCD סגרה את שעריה.
לאחר תקופה החליט השף, רז רהב, לחזור בגרסה זמנית  ובשם אחר. POP UP – MAZON

המקום אותו מקום – רח' תרצה 17 בתל אביב – יפו.

גילוי נאות: חלק מהמידע אודות המנות, אינו מדויק או מלא, בגלל התנאים (בעיקר רעש) שלא תמיד אפשרו להבין את דברי המלצרים.

על המקום

אולי החזית מעידה על הצפוי בפנים. מבחוץ המקום אינו מרשים וכמעט שאינו מזוהה. למעט הלוגו שניראה כמו עיגול סתמי אלא אם אתה יודע שזו OCD ומצליח לפענח את האותיות באנגלית השזורות בעיגול, שהוא הצורה המושלמת בטבע.

ליד הלוגו שעל החלון לוגו קטן יותר בציון שהמסעדה ניבחרה לבין 50 המסעדות הטובות במזרח התיכון וצפון אפריקה.

בפנים. חדר אחד גדול עם בר גדול ורחב (או עמוק, איך שתירצו), המכיל כ-20 מקומות ישיבה,
ומקיף שטח עבודה גדול ובו מתרוצצים כ-10 אנשי צוות שכל אחד עסוק מעל הראש.

מאחורי הבר מקום לכ-3 שולחנות זוגיים המבטיחים אולי יותר פרטיות אך פחות תצפית להתרחשות המרתקת כשלעצמה באזורי העבודה.

מוזיקה נשמעת ללא הפסק.

חווית הבילוי

איש צוות מוליך אותך למקומך, ליד הבר, וכאן מתחילה סצנה שלא יודע אם היא מצחיקה, מביכה או מיותרת.
אתה מטפס על כסא בר גבוה, אך בגלל מיקום נמוך מדי של מוט הרגלים בתחתית הבר,
אינך יכול להסתייע בו כדי להתקרב  לשולחן.
אל חשש, המארחים יסייעו לך בדחיפת הכסא, כשאתה עליו (כמו היית תינוק שמקרבים את כסא האוכל שלו לשולחן).

אז התיישבת, תלית את התיק, או המעיל, על וו מתאים הנמצא מתחת לבר, והרמת סוף סוף את מבטך.

המבט הראשון יוצר הרגשת וואו. כל פעילות צילחות המנות טרם ההגשה, נעשית בחשיפה מלאה לסועדים, דבר שיוצר צפייה מה אנחנו הולכים לקבל היום.

שניה לחוויית האוכל, היא ההרגשה של תשומת הלב לאורח.

המנות מגיעות בקצב נכון לשולחן ומקבלים הסבר די מפורט. אולם הוא תלוי מלצר.
(ההסבר שקיבלו שכנינו, קצת שונה מההסבר אותו אנו קיבלנו).

כלים חדשים מוחלפים בהתאם למנות ומלצרית מסתובבת כל הזמן עם יעה קטנטן ומברשת להוריד פירורים בגודל שאפילו לא שמת לב שהם קיימים בסביבתך.

תפריט האוכל:

המסעדה לא מפרסמת שום דבר על התפריט, למעט שהוא כולל 5 – 7 מנות.

תפריט היין:

בפופ אפ מזון, שלא כמו ב- OCD, אין התאמת יין לאוכל אלא תפריט יין מכובד.

יין לבן:

6 כוסות (החל מ-53 ₪ לריזלינג ועד 91 ₪).
16 בקבוקים (החל מ-212 ₪ לריזלינג ועד 1300 ₪)

יין אדום:
6 בכוסות (החל מ-57 ₪ לסנג'ובזה איטלקי ועד 108 ₪ לנביולו).
13 בקבוקים (החל מ-227 ₪ לסנג'ובזה ועד 1300 ₪ לפינו נואר).

אפריטיב: 9 אפשרויות כגון מרטיני, ורמוט, נגרוני וכו' במחירים שבין 42 – 72 ₪.

מבעבעים:

4 סוגי שרדונה. החל מכוס ב-67 ₪ וכלה בבקבוק ב-3000 ₪.

רוזה: אפשרות אחת של סנג'ובזה 55 ₪ לכוס 215 לבקבוק.

חשוב לציין:

המסעדה מציינת את כמות היין בכוסות, כאשר רוב היינות הם בכמות של 125 מ"ל.

המסעדה גובה 67 ₪ דמי חליצה ליין שלא בתפריט.

מה שותים

BETTY'S CUVEE 2019, של יקב בת שלמה (67 ₪, דמי חליצה)

לאחר ששאלנו וקיבלנו תשובה שלילית לגבי התאמת יין לאוכל, המסעדה באדיבותה שלחה לנו במייל את תפריט היין. עיינו והחלטנו להביא בקבוק שאנחנו אוהבים.

עידן, הסומליה, החזיק את הבקבוק במקרר מתאים, ומזג לכוס, בדיוק כשהיינו צריכים.

כוס היין, האלגנטית והדקיקה, נראית ומרגישה כאילו היא עלולה להישבר בכל השקת  "לחיים".
קראתי, באיזו כתבה, כי זוהי כוס מהסדרות הגבוהות של רידל.

מה אוכלים

הגשה ראשונה: וריאציות על סלק, 2 צלחות שטוחות, אחת עמוקה וגוש אבן.

נשיקת סלק:  

מקרון קטנטן של סלק שיובש עם קרם שאלוט.

לדעתי אחת המנות הטובות של הארוחה.

ברוסקטה פקיילה:  

לחם קסטן אוורירי וטעים, עליו תבשיל מעלי סלק ומנגולד, פיסת דג שלא הצלחתי להבין מהו. ושבבי פקאן.

ביס בוקה של ירוקים  מטבל סלק ושמן.

 

מצטער. לא אוהב לאכול סלט בידיים. המנה לא הוסיפה לחוויה.

הגשה שניה: לא צולמה

קרוקט קושו, צילי והדרים מותססים:

מהמטבח הספרדי, מסה של בשמל הדרים שמצפים ומטגנים מעל איולי אצות ומלפפונים.

מנה בסדר, נחמד.

סשימי טונה אלבקור:

עם מלפפונים, חבוש? ופקוס?

מתובלת בגסטריק, שהוא רוטב חומץ מתוק, והמוצקים של הטונה.

הגשה שלישיתלחם מחמצת ומטבלים, חמאת סחוג וריבת שמן זית

לחם עגול שהמתין בסבלנות בעמדת ההגשה, נחתך ופרוסה עבה ממנו הוגשה יחד עם חמאת סחוג, שזוגתי לא אהבה (לא אוהבת סחוג) ואני כן.

החמאה עדינה מאד בטעמה.

ריבת שמן הזית הייתה שיחוק של טעמי שמן זית ומתיקות משולבים זה בזו.

מיד לאחר מכן עוד סוג לחם מיוחד שכבר בהכנה משך תשומת לב, עקב צורתו ומשיכות מכחול השמן שהועברו עליו
לפני שנבצע ללחמניות והוגש.

הגשה רביעית: דג על רוטב כרוב

צילום: חיים יוסף

לברק על רוטב כרוב שרוף עם ציר דגים והמוצקים של טונה.

מעין נקניק שנחתך לפרוסות. טעם עדין אך לא מיוחד, לטעמי.

הגשה רביעית: כיסוני פסטה ברוטב שקדים (לא צולמה)

3 כיסונים קטנטנים אך בטעם כבד ומרוכז.

הגשה רביעית: דנבר קט

ברוטב של מיץ של גזר מצומצם עם מיץ של קימצי, וציר עוף וליד קרם של גזר.

הבשר מצוין וכן גם קרם הגזר, אבל כמנה עיקרית – היא קטנה.

גלידת זרעי כוסברה

לקינוח, צלוחית קטנה ועמוקה עם גוש גדול לבן. חשבתי, יופי אני אוהב גלידה. אבל זו לא הגלידה.

הגלידה שוכנת לה בתחתית הצלחת.
מה שנמצא מעל, הוא משחק טעמים ומרקמים. כמו נשיקה אוורירית המתמוססת בפה בקרירות.

טעים.

שרות

שרות טוב מאד ובמיוחד מי שהיה הסומליה שלנו.

לסיכום

גם אם השף החליט משיקוליו שלו לשנות קצת, אם זה נראה כמו OCD, מתנהג כמו OCD – זו OCD,
בחיי שרציתי שתהיה לי חוויה נהדרת. בוודאי במחיר 390 ₪ לאדם,
אבל יש כמה דברים שפגעו בחוויה והם התחילו הרבה קודם.

הקושי להשיג מקום הופך את המסעדה מאמצעי למטרה.
OCD הפכה ממסעדה אליה הולכים לחגוג יום מיוחד, למסעדה שיום מיוחד הוא כשאתה סועד בה.
צריך לחכות בסבלנות ליום מסוים ושעה מסוימת, סליחה, לדקה מסוימת, ואז לחייג, בתקווה שתצליח לקבל תגובה שאתה אכן ברשימה, ותמתין בסבלנות.
כל אלה, מפתחים ציפייה, יתכן גבוהה מדי, לראות האם כצעקתה. האם המאמץ היה שווה.

בהודעת סמס, נאמר לנו שהזימון הוא ל-18:00 ושניקח בחשבון את עומס התנועה. הבנתי שחשוב למסעדה שנגיע בזמן, עד כדי כך שהגענו אפילו כמה דקות קודם.
מסתבר שזה לא כל כך משנה. המנות מוגשות לכל אורח בנפרד. היו לא מעט שאיחרו.

אולי חלק מהשינויים בתפיסת ההפעלה (שינמוך לפופ אפ), הם שהשף לא נמצא,
או שאולי היה ולא ניראה.
אין לי ספק שהאוכל הוא אותו האוכל בדיוק, אבל החוויה היא לא אותה החוויה.

רעש. זו הייתה החוויה העיקרית שלי מהמסעדה. המוזיקה שהושמעה לא הייתה לטעמי, לא נורא,
אבל היא הייתה בעוצמה גבוהה והקשתה על שמיעת ההסברים, ואפילו על יכולת שיחה בין זוג.
ביקשתי שיחלישו קצת, אבל לא הבחנתי בהבדל.

מחיר היין. לדעתי בעלי המסעדות טועים, ובגדול.
לא איכפת לי ששף לוקח מוצרים זולים, מעביר אותם תהליך שדרוג וגובה הון. זו זכותו.
יין הוא מוצר המשפר את חווית הלקוח. אם האוכל לא משהו, והיין טוב – הסועד כנראה שיצא בהרגשה טובה.
כאשר לוקחים מחיר שערורייתי ליין, גם ישתו פחות יין, וגם יקטרו על המסעדה.
לדעתי הבילתי מקצועית, אם במסעדות יורידו/ינרמלו את מחיר היין, גם ישתו יותר וגם יהיו מרוצים יותר.

ואגב כוס יין. המסעדה מציינת את כמות היין שבכוס, שזה יפה מאד. חבל רק שהכמות היא ברף התחתון (125 מ"ל) ולא העליון (175 מ"ל).
אם הכוס מיוחדת, כדאי שהמסעדה תיידע את הסועד, כי גם זו דרך להעצמת החוויה.

ראוי לציון גם שהטיפ כבר כלול, ואין צורך להוסיף.

ואם עד כאן לא התייחסתי לאוכל, זה משום שהאוכל לא הצליח לשפר את החוויה.

אולי, רק אולי, אם הייתי מקבל תפריט של המנות הייתי יכול, למרות הרעש, להתרכז להבין מה אני אוכל, ולהנות.

 

להזמנת מקום באמצעות ontopo : לחץ כאן

 

 

05/24

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *