חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מסעדה המטבח של רמה
נטף

תמיד אהבתי לנסוע במקום לא מוכר, בחושך, בדרכים פתלתלות, אולי קצת גשם לאווירה, כאשר בסוף הדרך רק מתחילה החוויה. ובמקרה הפעם – מסעדת המטבח של רמה בישוב נטף, בהרי ירושלים.

הייתי בעבר מספר פעמים במקום היפה הזה ומה שתמיד מחזיר אותי לשם הוא לא בהכרח האוכל אלא המיקום והתפאורה – חורש טבעי.

אין על מסעדה בטבע

החלטנו שזהו מקום הולם לחגיגת יומולדת

תאום הביקור

קל מאד לתאם את מועד האירוח באמצעות אתר המסעדה/אונטופו.

המסעדה פתוחה רק 3 ימים בשבוע עם תפריט דומה. אבל רק ביום חמישי הקסם מתעורר בשעות הערב והמסעדה פותחת שעריה לארוחה המתחילה בשבע בערב.

תמצאו באתר את התפריט הקבוע העולה 296 ₪ לסועד וכולל 8 מנות. בנוסף יש תפריט מכובד של אלכוהול ויין. מה שהדאיג אותי הוא שאין בתפריט כל התייחסות ליין בכוסות אלא בבקבוקים בלבד.

מיקום והגעה

נסיעה ממרכז הארץ על כביש מס' 1, ירידה במחלף קריית יערים לכיוון פונדק אלביס והמשך על הכביש עד לאבו גוש.  איפה שהוא בירידה פנו שמאלה לפי השילוט ולאחר כ-300 מטרים נוספים פניה כמעט נעלמת לכיוון הישוב המבודד נטף. עוד כארבעה קילומטרים בדרך צרה ומתפתלת בינות לעצי יערות ירושלים והגעתם לשער כניסה, סגור כל הזמן. אם השער לא יפתח, צלצלו למסעדה ויפתחו לכם.

נראות המקום

מראה השקיעה ממגרש החניה

אז איך נראה המקום? מתחיל במגרש חניה גדול, ממשיך במגרש חניה קטן, לנכים הצמוד למסעדה.

מבחוץ צנוע ופראי משהו

כניסה צנועה אבל מרמזת על הבאות לפי הפרחים עוד חמישה צעדים וחלל המסעדה נפתח.

מיד בכניסה אזור ישיבה מוגבה מימינו בר ושמאלה חלון המטבח ושולחן סידור המנות לפני ההוצאה.

הפנים – עם הפנים אל החוץ

יורדים בשתי מדרגות ומגיעים לאזור הישיבה העיקרי

מולנו שולחנות ליד החלון לחורש הסבוך מצד ימין/מזרח שולחנות ללא חציצה בין החלל הפנימי לחיצוני, פתוחים לגמרי אל הנוף (ללא חלון, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת).

עיצוב תקרה זורם – העץ שולט

התקרה בחיפוי עץ גלי ובה מאווררי תקרה הדואגים לאוויר ולאווירה.

חצר העישון

האורחים מוזמנים בין המנות לצאת קצת החוצה לחצר היפה והמוארת, לשאוף אויר, או רעל סיגריות, מה שבא להם.

קבלת הפנים

היות והגענו חצי שעה לפני והצוות היה עסוק ובכל זאת הושיבו אותנו עם התפריטים, הציעו לנו מים, רגילים, מינרלים או מוגזים והלכו.

עיינו בתפריט חזור ושוב עד שנהיינו צמאים אז קראנו למלצר. שלחו אלינו את יונתן שבעצם היה המלצר שלנו בזמן הארוחה, בקיא בכל רזי התפריט, האוכל והיין.

שאלה ראשונה – האם יש יין בכוסות?. מסתבר שיש, כאשר כל פעם פותחים יין אחר וזו הסיבה שלא מציינים את מחירי הכוסות.

על היין

כדי להעביר את הזמן עד לתחילת הארוחה פתחנו בשני קוקטיילים.

קוקטייל רום ותפוח (54 ₪) ומרגריטה עונתית (48 ₪) שהייתה עם רימון, מכאן העונתיות.

אם קיבלנו קוקטיילים כאלה – כנראה שעשינו משהו טוב

2 הקוקטיילים היו קרים, טעימים, מרעננים  וקלילים, כך שנוצר רושם שכמות האלכוהול מועטה – הרושם כמובן מוטעה ומבינים זאת כשהכוס ריקה.

לאחר מספר טעימות יין לבן ואדום החלטנו לפנק עצמינו בכוס יין רזיאל 2019 (73 ₪). היין מענבי סירה וקריניאן ולאחר שלגמנו ונהנינו, יש לומר עליו רק מילים טובות. מה שכן בהקשר המחיר יש גם כמה מילים טובות קצת פחות.

יקר מדי אך הכי טעים בכוסות שהוצעו באותו הערב

"רזיאל" הוא מותג חדש של משפחת בן-זקן המחזיקה גם במותג "קסטל". מצד אחד כאילו אין קשר. מצד שני, על התווית האחורית מצוין כי היין יוצר ובוקבק במשק משפחת בן זקן, רמת רזיאל – ולמי שזוכר, שם היה היקב הראשון של המשפחה. כלומר ללכת עם ולהרגיש בלי. הבקבוק נמכר במחירים הנעים בין 140 – 170 ₪ לצרכן.

משום מה אני תמיד מרגיש מנוצל כשאני מקבל כוס יין במחיר של חצי בקבוק ואני פונה למסעדנים בקריאה נרגשת. אנא, הבאים אליכם הם קהל שבוי. צמצמו במקצת את שולי הרווח בכל הקשור לאלכוהול.

לקראת הקינוח הזמנו "לילט" רוזה (36 ₪)

למי שלא מכיר, יכול לשמש גם כאפריטיף וגם כקינוח – מומלץ לנסות

משקה קליל, טיפה מתקתק ולא חזק מדי וחשבנו שהוא מהווה סיום נחמד לארוחה אבל קצת לפני החשבון ועל חשבון הבית מגיעה כוסית נחמדה ויפה עם ורמוט ביאנקו של מולי ודטה 52,

מיוצר ביקב היוגב 8 – הפתעה לטובה

מותג שלא הכרתי והייתי בטוח שזהו מותג איטלקי, עד שהסתכלתי על התווית האחורית ומסתבר שהוא יוצר על ידי יקב היוגב 8, כאן בישראל. אז כל הכבוד ליקב על התוצרת המוצלחת ולמסעדה על הסיומת הנחמדה, בנוסף, על התמיכה ביין הישראלי.

על האוכל

מנת הפתיחה

הגיע מגש עץ גדול ועליו לחם בצורת ביגלה גדול ו-4 צלוחיות ליד.

לא צריך משיחים בשביל לחם הפוגאס – טעים כשלעצמו. חסרה רק טחינה

לחם פוגאס הוא בהחלט לא ביגלה. הוא קצת קריספי ומתאים בהחלט לנשנוש, למרות שיתכן והייתי מעדיף חלה טרייה ליד המטבלים.

קרם פטרוזיליה וקרם סלק ועגבניות מיובשות, 2 מנות מצוינות שנטרפו חיש קל.

חריף של ראג'י שהוגדר כחריף טעים והיה אכן חריף, סביר לאוהבי חריף. וחריף מדי למי שלא אוהב.

זיתים קטנים דפוקים ברוטב קל של עמבה ולכן נפסלו על ידי אשתי שהשאירה לי לחסל את הצלוחית עם הלחם הטעים.

מנות ראשונות

3 המנות הראשונות הוגשו יחד, מה שאני פחות אוהב וזאת משתי סיבות. הראשונה טכנית. השולחן קצת קטן על 3 צלחות + מגש הראשונות + כוסות מים ושתיה קלה. השנייה מעשית. אני מעדיף לתת לכל מנה את הכבוד שלה ולהתמקד רק בה מבלי להשוות עם המנות שלצידה.

טרטר טונה אדומה

עם קולי פטל, ליים ופטל טרי, תירס לבן, לאבנה, וסמבל שהוא רוטב אדום חריף ובהגשתו דומה קצת לסחוג.

חתיכות הדג היו גדולות, אדומות וטעימות מאד. כל אחד מהמרכיבים שהיו בכמות קטנה היו טעימים כשלעצמם.

אני לקחתי לכיוון הישראלי – עושר טעמים. נעצתי את המזלג בטונה וניגבתי את הצלחת, בדוך או בסיבוב לא משנה. מיקס הטעמים היה מעניין אך לא נתן לטונה את הכבוד הראוי. לטעמי, לו היו נותנים 2 צלחות באחת הטונה ובשנייה כל יתר המרכיבים, היה אפילו טעים יותר.

סלט עדשים

עדשים שחורות וכתומות, עשבי תיבול, תפוח ירוק, ויניגרט נענע, טחינה ופלפל חריף.

סלט קיץ

אבטיח, בזיליקום, פטה, פלפל קלוי, עגבניות מגי וקטיפת עגבניות.

 

2 המנות בסדר. לא מבריקות, לא וואו, נחמדות ומבחינתי לא חובה. אשתי, כרגיל הפוך ממני, היללה ושיבחה.

תחליטו אתם.

מנת ביניים

אנילוטי

זו לא מנה באמצע – ככה היא מוגשת

אנילוטי היא "סוכרית" בצק שמולאה בקרם תירס, חמאת מרווה, סמנאה ואספרגוס

אם להודות על האמת, בעיני המנה לא נראית מזמינה ונראה כאילו כבר אכלו ממנה. גם האספרגוס קטנטן ונראה גמור מעייפות, אבל למנה יש טעם עדין שאפשר בהחלט לחבב וגם האספרגוס טעים ולא סיבי.

וסתם הרהור. אולי מה שמגודל טבעי, נראה קצת פחות טוב מהמהונדס, אבל טעים יותר.

מנות עיקריות

פילה דניס

מנה של דג חבוי בצלחת

על צלחת הוגשו 2 פילטים של דג היושב על רוטב יוגורט ומעליהם כמות לא קטנה של קראמבל תפו"א, עגבנייה צלויה ותרמילי אפונה (אולי? – בתפריט כתוב צלפים אבל אני מכיר צלפים הנראים ומתנהגים אחרת)

הקראסט של הדג היה מדהים. הדג עצמו לי היה קצת יבש ולאשתי האוהבת עסיסי, היה בדיוק במידה. תפוחי האדמה שהיו עשויים באופן לא שיגרתי היו טעימים אבל המירקם הכולל של ביס הכולל דג, תפ"א, יוגורט ועגבנייה, עדין היה קצת יבש לי. מה רע בדג עם יוגורט?

צלע טלה

למרות שמינימליזם הוא הקו – מישהו צריך ללמוד לצלחת

הפעם כל סועד קיבל צלחת ובה צלע טלה לא גדולה עליה הוזלף ציר בקר מצומצם ולצידה, חצי בצלצל שאלוט ופירה תפו"א.

הבשר עם הרוטב היה טעים אך לא נמס בפה. השאלוט היה מיותר והפירה בסדר גמור.

מנה אחרונה

לילות ביירות

עדינות היא ערך – מבחינתי באחרונה צריך קצת להתפרע

קינוח קלאסי מפורסם במטבח הלבנוני המוגש באירועים חגיגיים על בסיס פודינג סולת, מעל שכבת קצפת לאבנה, עם פיסטוקים, סירופ למון גראס וקונפיטורת הדרים.

המנה הייתה טעימה מאד אך כמו רוב המנות בארוחה, ההגשה מינימליסטית והטעמים עדינים. הייתה חסרה לי הנדיבות וה-"שופוני" של המטבח הערבי.

מחוץ לתפריט

בסוף, לפני החשבון, קיבלנו על חשבון הבית, יין ורמוט ישראלי נהדר ו-2 פרלינים נהדרים, שהשאירו טעם מתוק וטוב.

היות ולא ברור לי למה הפטיפורים לא נכללו בתפריט הארוחה, אני מציע את הכלל הבא: אם המארח מגיש "משהו לדרך", אחרי שקמת מהשולחן ואחרי ששילמת את החשבון – זה מחוץ לתפריט. כל היתר – בתוך התפריט. יין/אלכוהול אפשר תמיד לתת. לפחות אנחנו לא נסרב.

בקטנה

המקום נגיש לנכים.

מכירים שירותי מועדונים? שחורים מרצפה עד תקרה, עם תאורה עמומה שבקושי רואים משהו? אז שכאן זה ההפך. השירותים בצמוד למסעדה, פשוטים במובן הטוב של המילה. לפני התאים על גזע עץ 2 כיורים מיוחדים, מראות, סבון נוזלי ומגבות. התאים מרווחים מוארים, מאווררים, נקיים, מבריקים ויבשים, עם מספיק נייר טואלט (גם זה חשוב). עציץ נוי קטן ומטהר אויר.

התמונה צולמה לקראת סוף הארוחה ועדין היה פיקס – אומר משהו. לא?

לסיכום החוויה

במטבח של רמה, הקו הכללי דוגל בפשטות, טבעיות ועדינות. כל מנה בפני עצמה טובה אך לא מסעירה. רק בסוף קיבלתי את זריקת הסוכר והטעם העז שחסר לי בארוחה. אשתי בעלת החך הרגיש יותר, אהבה מאד את כל מה שהוגש.

תקראו לי שמרן, אבל ציפיתי לראות במקום את אלה, שלפי אתר האינטרנט "מובילה את המסעדה". כשהקפטן לא על הסיפון אני תמיד מרגיש שהמבוגר האחראי חסר, מבלי לפגוע בכבודו של השף.

שורה תחתונה – נבוא שוב

נבוא כי האוכל מסקרן.

נבוא בגלל המיקום והעיצוב.

נבוא בגלל תחושת הטבע – כי אין כמו לאכול בתוך הטבע

נבוא בגלל השרות הטוב והמקצועי – הכל זרם בקצב נכון. כשביקשנו להאט – האטו. כשביקשנו לטעום משהו – הביאו מיד.

נבוא בגלל המחיר ההוגן לארוחה.

נבוא כי התפריט הוא עונתי ומתחלף וברור לי שבחורף גם התפריט יהיה שונה וגם האווירה.

נבוא כי החוויה במטבח של רמה גדולה מסך מרכיביה.

 

לאתר המסעדה: לחץ כאו

 

להזמנת מקום: לחץ כאן

 

9/22

 

 

 

 

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

תגובה אחת

  1. הינו היום בשעה 3 מקום קסום אולי אני לא ענינת טעם אבל חלק גדול מהמנות קטנות מאד וכבר אמר בביקורו. והמלצות רוחב לב זאת המילה תן תמורה לסכום מנת שורשים היתה לא לענין כשאתה מדמיין מנה מכובדת של כל מיני ירקות שורש אתה מקבל 2 ארטישוק ירושלמי על רוטב גבינה קממבר לא טעים וקינוח 1 לשני סועדים למה לא שני קינוחים באמת רמה שימי לב 💖

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *