חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

ארוחה אצל רפאל בן עוליאל – raphabeno
תל אביב

עמל 25, בדרום תל אביב, היא כתובת של חלל לא גדול, המאפשר לשפים לארח ולהפגין את כישוריהם,
באופן חד פעמי וללא התחייבות למשהו נוסף.

רפאל בן עוליאל, הידוע בכינויו רפאבנו, מתמחה באוכל יפני.
בעמוד האינסטגרם שלו אפשר לראות תמונות מרהיבות ומפעם לפעם הוא עורך ארוחות אליהן ניתן להירשם.

הארוחה מתחילה ב-20:00 וכוללת מספר לא ידוע של מנות וכן סאקה חופשי.

מי שלא אוכל משהו מסוים, שיגיד בעת ההזמנה, ויקבל מנה חלופית.

מחיר הארוחה שלנו היה 650 ₪ לאדם.

על המקום

אני חייב להתחיל מהסביבה הקרובה. הרחוב נושק למתחם תעשייה ישן, ושם ברחובות הקטנים אפשר לחפש וגם למצוא חנייה ברחוב, לפחות בשעות הערב (מ-19:00 ללא תשלום).

היות וקצת הקדמנו שוטטנו ברחוב שביל המרץ. להפתעתנו, יש חיים ברחוב הזה, אפילו בשעות הערב,
ואפילו חיים שוקקים, וכדאי לכל אחד לעשות טיול קטן.

בגלל הגרפיטי היפים שעל הקירות,

בגלל מרכז המוזיקה שלמרות שהוא סגור אי אפשר שלא לשמוע את המוזיקה הקיצבית הבוקעת לרחוב,

בגלל הגלריות בבניינים שלאורך הרחוב בגלל מרכז הטיפוס ובגלל האוירה.

מסעדת א-לה- רמפה בולטת ברחוב העמל בגלל כל השולחנות ברמפה.
לצידה, נחבאת אל הכלים, ובקושי ניתן להבחין בה – הכניסה לחלל הארוחה – עמל 25.

מרפסת הכניסה הקטנה מקושטת בנרות אוירה. ואז נכנסים לחלל, כדברי זהבה, "לא גדול ולא קטן".
במרכזו שולחן המתאים להושבת כ- 20 אורחים, ובצד הכניסה, כל מה שצריך מטבח מקצועי.

חווית הבילוי

החלל מואר מעדנות, טיפה חשוך, אך לא מדי. ההושבה על ידי המארחת, כדי למנוע כסאות פנויים.

אנחנו פחות אוהבים ישיבה בשולחן גדול, בעיקר כי לפעמים יש נטייה לבקש מהאורחים לספר קצת על עצמם, ליצירת קירבה,
לפחות עם אלה משני צדדיך.

לכן שמחנו שללא כל דיבורים, השף הציג את עצמו ואת הצוות שכלל גם סו שף, שוטף כלים ו-2 מסייעים.

סבב קצר של חלוקת המנה על ידי המסייעים. השף מספר על המנה, מה הרעיון מאחוריה ומה מרכיביה.

בינתיים, מטבע הדברים נוצרים קשרי ידידות חד פעמיים עם היושבים לצידנו, שהיו זוג צעירים (30) שחגגו יומולדת,
ומצאו, למרות פער הגילים, על מה לשוחח איתנו.

אחרי (7) מנות ראשונות יוצאים להפסקה לא קצרה, שירותים, עישון ומינגלינג, לא דווקא בסדר הזה.

בזמן הזה השף מארגן את מנות הסושי.


לאחר מכן מגיעות מנות הסושי ומנות הבשר.

לאחר הפסקה קצרצרה נוספת, מנת הקינוח.

שאלת השאלות – האם צריך להשאיר טיפ. לא הייתה לי תשובה
אבל היות וכל כך נהנינו, גם מהאוכל וגם מהשרות – השארנו טיפ (לדעתי יפה מאד, מקווה שלא טעיתי).
הודינו לשף ולצוות, ויצאנו לדרכינו חזרה, רגועים ומאושרים.

מה שותים

קנקן מים קרים שמתמלא, כבדרך פלא, לפני שמתרוקן עד תום.

שיכר שזיפים – אומשו: שיכר שזיפים מתוק המיוצר על ידי השריית שזיפי אומה בעודם בוסר במשקה חריף.

הוגש בכוס "אולד פאשן"  אליה הוסיפו סודה (אפשרות נוספת היא טוניק) ולכן נקרא, כמה ברור, Umeshu Soda

המשקה עדין ומהווה פתיחה נחמדה לערב.

סאקה – "קיקוסוי פריחת הכריזנטמה"

קנקן קטן ובו סאקה הבית, שכבר שמו מעיד על עדינותו, (15% אלכוהול) בטמפרטורת החדר.

השתיה ללא הגבלה. כשמתרוקן קנקנון, המסייע ימהר למלא מחדש.

סאקה נהדרת, טיפה מתקתקה, יורדת יפה בגרון, ללא צריבה ועם טעם של עוד. מזל שכוסות הסאקה היו במידה הקטנה.

יין

למי שבכל זאת מתעקש אפשר להזמין בקבוק יין במחיר סביר.

אנחנו ויתרנו.

מה אוכלים

סשימי

4 חתיכות של סשימי אינטיאס מיושן, פלמידה אדומה, טונה אלבקור ורול סלמון, צרוב בחוץ ונע בפנים.

ליד, גרידת שורש ווסאבי טרי, המגודל בישראל – כבוד.
תשאלו האם יש הבדל. יש. הישראלי עדין יותר ומשתלב טוב יותר עם הדגים.
השף הגדיר – חריף, אבל מסוג אחר.

הוזמנו לתבלן את המנות, אם רוצים, בסויה, אותה השף מכין והיא מלוחה פחות, אגרסיבית פחות וטעימה יותר.

טרטר פלמידה באצה

השף הסביר שכשהאצה פתוחה אפשר להאריך טוב יותר את טריותה, טיבה וטעמה.

הבשר נילקח הפעם מהחלק היותר שומני של הדג.

הטענה היחידה שיש לי למנה היא שלא כל האצה הייתה מלאה בטרטר הנפלא.

טיפ מהשף. במסעדות סושי תזמינו מנה ראשונה קונוס. כך תוכלו לעמוד על טיב האצה ולהחליט האם אתם ממשיכים לסושי, או לא.

סלט מלפפונים ואצות

יחד עם נקטרינות, שקדים מטוגנים, ולמעלה שקדי עגל צלויים.

כאילו פשוט, אבל אחת המנות היותר מעניינות בערב.

קרפ, טרטר טונה, שזיף ופסטל שרימפס

מנת הומאז' לבית השף.

מימין קרפ מטוגן, מעליו טרטר של טונה אלבקור עם קרם לימון וסויה לבנה.
באמצע שזיף אדום, כנראה מוחמץ.
פסטל ממולא שרימפס קצוץ, יוזו, ולמעלה איולי של חלפיניו ושום מותססים.
זה גם סדר האכילה.

למען האמת, סיפורי בית לא עושים עלי רושם, אבל נחמד לדעת.
מה שצריך לדעת שהמנה טובה. אפילו השזיף שאמור היה להיות מרענן חך בין שני החלקים.

סשימי פלמידה על רוטב שיסו

סשימי פלמידה אדומה, סלסה של פינגר ליים, שהוא לימון קטן שבתוכו יש כדורונים קטנים שמתפצחים בפה כמו קויאר לימוני, עירית ושאלוט, רוטב על בסיס שיסו, ושמן זית.

יופי של משחק טעמים. הדג נהדר, כרגיל.

סלט אטריות ועוף  אטריות סובה, מורכבות מכוסמת וחיטה, מלפפון, עוף חלוט, משרה שמן צילי גואחיליו
ורוטב שומשום יפני מתוק.

אם המנה הקודמת הייתה טובה, זאת יותר. וואו. מבטיחכם, שכזה, עוד לא אכלתם.

סביצ'ה אינטיאס מיושן כבוש ביוזו וליים, בצל סגול, ויניגרט יוזו ותפוזים,

אח אח, איפה הלחם שצריך אותו.

סושי ניגירי מאקי וסלמון

רולים פקאן, איולי חלפיניו צרוב,  פוטומאקי דגים מותססים, אינסייד אאוט עם שבבי בוניטו.

(זוגי)

ראמן צוקמן (לטבילה) ציר (סמיך פי 3) עם אטריות אודון ונתח וסיו, וברוקולי.

בסוף להוסיף מים חמים ואז מקבלים את המרק המקורי

כל אחד מהמרכיבים היה עשוי נפלא ולמעשה לא היה זקוק לטבילה במרק,
שדמה בטעמו למרק תירס ושלא היה סמיך דיו, ולא נדבק ממש לנטבלים.

מוס מבוסס שוקולד לבן. קרפ עם קרם ערמונים וקרם שעועית אדומה בצד שמנת מתוקה ותה

את המנה הזו לא צילמתי. רק אגיד שאני, כזיכרון ילדות חולה על קרם ערמונים (מקופסה) סמיך ומתוק רצח.
כאן קיבלנו את הגירסה האומנותית היותר עדינה שהובלעה בעדינות בתוך קרפ קטן.
מוס השוקולד והשמנת נמסים בפה

סיום הולם לארוחה נהדרת.

שרות

נפלא. מתוזמן, קשוב, שקט, מקצועי.

לסיכום

ארוחה סביב שולחן גדול אינה מתאימה לכל אחד, ובוודאי לא כאשר המנות מוגשות לסועדים בצלחת אחת, וכל אחד לוקח פיסת מנה.
בשיטה של רפאל בן עוליאל, ההגשה היא אישית, או לכל היותר, זוגית, וזו שיטה שאני מעדיף.

היות ואינני שף, ובוודאי איני מתמצא במטבח היפני, לא אכפת לי כמה מרכיבים יש במנה וכמה קשה עבד השף. מה שמעניין אותי האם החוויה הייתה שווה מחיר של 650 ₪ לסועד.

התשובה היא – כן

מוצרים איכותיים, כמות החלבון, עבודה אישית של שף מול העיניים, ממוצע של איש צוות אחד לכל 4 סועדים, סבב יחיד בערב, שכירת מקום, סאקה ללא הגבלה, כל אלה הם מרכיבים שקל להבין. אבל לא רק….

מרגישים את זה בטעם, מרגישים את זה בשרות, מרגישים את זה בזרימת הארוחה, ב(אי) צפיפות האורחים,  בקיצור – בחוויה.

מי שרוצה אוכל פשוט וטעים – שיאכל שוארמה.
ארוחה מיוחדת כמו זו, מאפשרת להתנסות במנות וטעמים חדשים,
להבין מה אתם מכניסים לפה,
ולמה במקום אחד לא תאהבו ואסאבי, ובמקום אחר, בהחלט כן.

ההסברים של השף מעניינים ואכן מוסיפים לחוויה.
מצליחים להבין כמה עבודה מושקעת בכל מנה ומנה קטנה כגדולה.
לכן…..
הייתי שמח לקבל, למזכרת, את התפריט ומרכיבי המנות, גם כדי לשמר את החוויה,
וגם כדי שאוכל לפתוח מילון, לקרוא ולהבין מהם הטעמים המיוחדים שרצו לי בפה.

שורה תחתונה: מי שאוהב אוכל יפני – חייב להגיע. מי שלא אוהב – כדאי להגיע.

 

לאתר של רפאל בן עוליאל – רפאבנו: לחץ כאו

@raphabeno

06/24

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *