חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

יקב רד פואטרי
כרמי יוסף

בכתבה הזו לא תראו כמעט תמונות. אני מקווה שהסיפור יספיק.

לפני שנים יצא לנו לטעום אחד מהיינות האדומים של יקב רד פואטרי. אהבנו ומדי פעם אמרנו שחייבים לבקר ביקב אבל לא יצא לנו עד עכשיו.

יום שישי. טיול בוקר בצפון. היינו צמאים וחיפשנו יקב להעביר בו את הזמן. אחד אמר שהיום אין טעימות יין, שני לא ענה (אולי כולם עסוקים בגלל הבציר) ואז נזכרנו כי קרוב אלינו לבית נמצא יקב רד פואטרי. צלצלנו ובדקנו אם אפשר להגיע. אורנה ענתה בסבר פנים יפות. הזהירה שיושבים בחוץ (היה קצת חם), אין להביא בעלי חיים והמחיר 60 ₪ במזומן בלבד. אז לחצתי את דוושת הגז ותוך כשעה הגענו ליקב.

מיקום והגעה ליקב

נוסעים על כביש 44 בין רמלה לכרמי יוסף. קצת לפני הישוב תוכנת הניווט מפנה אותנו שמאלה לכיוון דרך עפר ללא שום שילוט. פנינו, המשכנו לנסוע ואז רואים שלט חוות טל. עוד כ-200 מ' ומגיעים לחוות טל – יקב רד פואטרי.

דרך הכורכר

בחוץ שום דבר מעניין במיוחד או יפה במיוחד, נראה כמו עוד חווה חקלאית עם כמה שולחנות בצד ימין.

מראה כללי של החווה, אך אל תסתכלו בקנקן

אנחנו שואלים מישהו שנראה כמו פועל הנח מעבודתו ושותה קפה, היכן היקב. הוא מפנה אותנו לדלת ואומר, במשרד. נכנסנו. המקום נראה די מבולגן לעיניים אבל נראה כאילו התפרצנו לפגישה משפחתית. ליד הכניסה, חבורה של 5 אנשים, חלקם במכנסיים קצרים, חלקם יחפים, יושבים סביב שולחן קפה לא גדול ועליו בקבוקי יין פתוחים, מספר סוגי גבינות, ועוד כמה צלוחיות מתאבנים. נראה כי הם נהנים מהחיים.

הירגשנו מאד לא נעים על ההתפרצות לפגישה הפרטית האינטימית הזו, הצגנו עצמינו ודי הופתענו כי הוזמנו להצטרף לחבורה במשרד. למרות שאני קצת ביישן, בגלל המזגן, החלטנו להצטרף ומהר מאד הרגשתי כי סופחנו למשפחה.

חווית הביקור

השיחה בין הנוכחים המשיכה לקלוח על הא ועל דא והצלחנו להבין כי אנו יושבים עם הבעלים (דובי ואורנה) ו-3 מחבריהם.

טרם העזנו להצטרף לשיחה סקרנו את החדר שהוא עירוב מעניין של משרד, מחסן יין, מטבחון ועל הקיר מיני תמונות שמשכו את תשומת ליבנו.

כשהרגשנו קצת יותר נח, בעיקר אחרי היין הראשון שטעמנו, התחלנו גם קצת לשאול. הבנו שמדובר במשפחת חקלאים שגידול ענבים והפיכתם ליין הוא רק אחד מעיסוקיהם, ובכלל, חלק גדול מהענבים שהם מגדלים הם מוכרים. היקב קטן ובכוונתם להישאר ככה. כיקב שאינו מסחרי, דובי מרשה לעצמו לייצר הרבה סוגי יין בכמויות קטנות ולכן בביקור אחד לא תוכלו לטעום את כל סוגי היין.

ככל הנראה יש לדובי הרבה תחומי עניין כולל עשבי מרפא עליהם קיבלנו הרצאה קצרה ומספר טיפים שננסה בוודאות. תחום נוסף הוא היסטוריה של ארץ ישראל ועל קירות המשרד הרבה מזכרות ומסמכים כמו שירטוט חלקת היקב במקווה ישראל, יקב שאביו הקים.

במסגרת המבטים סביב, ראינו שיש יין אהרונסון, מה שכמובן חייב סיקור מעניין של האיש ומעשיו והסבר מדוע ראוי היה שיקרא יין על שמו. רוצים לשמוע גם אתם ? תבואו ליקב.

על טעימת היין:

היות והאירוח אינו העיסוק המרכזי של הזוג, ניתן לבוא לטעימות יין רק בימי שישבת. באופן רשמי, טעימת 4 יינות עולה 60 ₪.

התחלנו ביין שרדונה שהיה פתיחה קלילה וטובה. המשכנו ביין לבן שנקרא "רד פרי" משום שבסיסו הם ענבי קברנה שנסחטו טרם הפרדת הענבים מהשידרה. התוצאה היא יין לבן עם טעם עדין של קברנה. שאלתי את דובי האם צריך לשתות אותו קר כמו יין לבן או בטמפרטורת החדר, כמו יין אדום וקיבלתי תשובה – איך שבא לך.

המשכנו עם יין לבן נוסף – ויוניה שנפתח 5 דקות קודם עבור החברים.

עברנו ליין אדום "אהרונסון" אחריו ליין נוסף "ארליך" על שם חבר של הבעלים (לא על שם שר האוצר לשעבר). שני היינות עם ריחות חזקים, נהדרים עם חמאתיות המגלישה את היין בגרון והשארת הטעם זמן רב אחרי הלגימה.

לא אתעכב על הסקירות בענייני סוגי פקקי השעם ולא על שנות הבציר אלא על החוויה הנהדרת. השיחה הקולחת והמרתקת והיין שבשורה התחתונה הוא יין נהדר. יין מאוזן, מעניין. יין שיכול ללוות כל ארוחה אבל גם להישתות לבד, לגימה אחר לגימה, רצוי עם חברים וגבינות. אנחנו התכבדנו גם במטעמים שהביאו החברים כולל גבינות צהובות מעולות, ריבת תאנים ותאנים קטנות מסוכרות.

היות ובעל הבית ראה שאנחנו עדין מאד צמאים הוא הביא גם גראפה וערק שהוא עושה בעצמו. בקבוקים ללא תווית אבל עם נוכחות עוצמתית וטעמים חזקים.

וזהו רק מגוון קטן מהמבחר במקום – לי היה טעים

לסיכום חווית היקב:

יש מקומות העושים את האיש ויש אנשים העושים את המקום.

אנשי היקב מגדירים אותו כיקב משפחתי ואכן אנו הרגשנו במשפחה. אם אורנה ודובי יוכלו לפנות קצת מזמנם ולשבת איתכם תהיה לכם חוויה נהדרת.

קנינו 4 בקבוקי ארליך, שנים גדולים ושניים קטנים והבטחנו לעצמינו לחזור פעם נוספת להמשיך ולטעום את היינות שטרם הספיקונו.

 

לאתר היקב: לחץ כאו

 

9/22

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *