מסעדה ז'ול ורן
פריז

ה"ז'ול ורן" היא מסעדת משלן, הנמצאת בפריז, במקום היחידי ממנו לא ניתן לראות את מגדל אייפל.
בקומה השנייה של מגדל אייפל עצמו.

בעבר היה לי משפט קבוע "את מסיבת הפרישה שלי אני עושה בז'ול ורן, מי שרוצה להגיע – מוזמן".
פרשתי בתקופת הקורונה ואז התחלף המשפט "את יום ההולדת 70 אני חוגג בז'ול ורן, מי שרוצה להגיע – מוזמן".

הפלא ופלא. החלום הפך למציאות. למרות המלחמה הנמשכת, את יום הולדתי ה-70, חגגתי בז'ול ורן.

ההזמנה

הזמנה מתבצעת באתר המסעדה.

אשתי ניסתה להזמין מקום, אולם תמיד הגיעה לרשימת המתנה.
כשאני ניסיתי את מזלי, קיבלתי בקשה להזין את פרטי כרטיס האשראי, ביום ש-5 דקות קודם היה תפוס.

שלחתי מייל למסעדה לוודא שהאישור הוא סופי (ולא לרשימת המתנה) ואכן כך היה.

בדרך תקבל עוד מספר מיילים, שבאף אחד מהם לא מבקשים אישור נוסף,
אבל מזכירים לך שיש לבוא בלבוש הולם, והמסעדה שומרת לעצמה את הזכות לא להכניסך, אם תבוא בסניקרס וכו'.

על המקום

המסעדה בעלת 2 כוכבים משלן, מציעה תפריט צהרים וערב באפשרות בחירה חופשית מהתפריט או ארוחת טעימות של 5 או 7 מנות.

בעבר היו קצת שערוריות הקשורות לשף מעוטר המשלן שניהל את המסעדה.
הוא הוחלף, וכיום התפריט הוא של שף מעוטר לא פחות, פרדריק אנטון – Frederic Anton

חווית הבילוי

הציפיות היו בשמיים. מגדל אייפל הוא תמיד יפה ומרשים ואני זוכר שיכולת להגיע וללכת בחופשיות בין רגליו. כיום הוא מוקף קירות זכוכית גבוהים והכניסה מחייבת בדיקה ביטחונית (וברור למה). אך במסעדה מנסים להקל על החוויה ככל האפשר.

הכניסה היא מהרגל הדרום מערבית של המגדל.
שם יש תור מיוחד למי שהזמין מקום לביסטרו במגדל (המופעל על ידי אותה חברה)
וממש בתחילתו, דלת מיוחדת לאורחי הז'ול ורן.

אחרי שנכנסתם למרחב המגדל לאחר כמה מטרים נוספים תיראו שלט לא גדול וכמעט בלתי נראה המסמן את הכניסה.

העלייה לאולימפוס מתחילה במספר מדרגות ומסדרון קטן שם תיפתח הדלת על ידי שוער לבוש מדים לאזור הקבלה התחתון. חדר הכניסה קצת חשוך אך מרשים, שם תמצאו תמונות ופסל של גוסטב אייפל.

עוד מספר מדרגות, מולן ארון ספרים. ועכשיו נותר רק להמתין למעלית הפרטית למסעדה. מעלית קטנה בה מקום לכ-6 נוסעים, המטפסת ישירות לקומה השנייה.

בחדר הכניסה, גם הוא לא גדול, שם נמצאת המלתחה בה תוכלו למסור את המעיל לשמירה.
או אז יובילו אתכם למקומכם.

בזמן הזה תבינו את מבנה המסעדה ומיקומה (מעל קומת המבקרים הציבורית השנייה).

המסעדה בנויה ממספר חדרים עם נוף מקסימלי לעיר. יש מספר שולחנות זוגיים הצמודים לחלונות בהם שני בני הזוג יוכלו לראות את העיר, ויש גם שורה אחורית שם אחד ייהנה מנוף העיר והשני ממראה בן/בת הזוג.

מה שותים

מיד עם הישיבה ניגש אליך מלצר עם עגלת משקאות תוססים (לא, לא סודה וקולה, אלא שמפנייה לסוגיה)
ושואל האם תרצה משהו לפתיחה. שלא תטעו זו אינה כוסית על חשבון הבית.

אנחנו החלטנו לדגום יין מבלי להתפרע ובחרנו בכוס שרדונה לפתיחה.

Armand Heitz, Bourgogne, blanc, 2021 (28€ לכוס)

למרות שעל התווית לא צוין זן הענבים, האמנו לסומליה. היין היה טוב מאד ובסוף לקחנו 4 כוסות.

הפריע לי שלא נתנו לי את תפריט היין, לו הייתי זקוק, גם כדי לראות את המחיר וגם את כמות היין בכוס.

מה אוכלים

אם אתם כבר שם, לא תתפרעו? הלכנו כמובן על ארוחת הטעימות הגדולה.

מחוץ לתפריט

(רציתי לכתוב על חשבון הבית אבל נזכרתי שבסוף הכל על חשבוני)

טרטלט עגבניות וקוויאר

מנה מקסימה שנראתה כמו עוגה אבל עם טעם מדהים

לחם עגול וחמאה

בצרפת בכל ארוחה שמים לחם על השולחן, לא בתוספת מחיר (כמו באיטליה) ולא כמנה בארוחה (כמו בישראל) אלא לנשנוש, תוספת פחמימה למנה, ספיגת רטבים.

חמאה הגיעה, מכוסה, בדיוק בטמפרטורה המאפשרת מריחה נוחה.

הלחם, בלי משחקים, דומה לבגט במרקם. פציח בחוץ ורך מפנים. טעים אך די מיותר בארוחה הזו (כמעט ולא נגענו).

2 צלוחיות מתאבנים קרה וחמה

היות והמנות לא כתובות בתפריט, והמלצר מדקלם במהירות שיא, לא כל כך הבנו מה היה לנו בצלחות אבל מנות טעימות וכאן בהחלט השתמשנו בלחם.

תפריט הטעימות הגדול (7 מנות)

LOBSTER – flavor with Vanilla, granny smith apple, Zephyr and olive oil

בצלחת גדול מגיעה חצי כדור לבן, מעין חצי ספירה, מנוקד ובמרכזו בריכה קטנה ובה שמן זית, משל ללוע הר געש.

המנה בעצם היא קציפת לימון זרועת זעפרן ווניל, כאשר הלובסטר וחתיכות תפוחים נמצאים בתחתית.

הטעמים עדינים מאד והלובסטר שאמור להיות החלק המרכזי במנה נבלע הן בפרזנטציה והן בטעם.

GIROLLE – puffed buckwheat galette, comte cheese and yellow wine

הצלחת מגיעה מכוסה בפעמון כסף

לאחר מכן המלצר מוזג לצלחת, לאט ובעדינות רוטב שנראה כמו רוטב פטריות.

לאחר ההסברים, מה שיש לפנינו הוא "גאלט" (אחיו הקשוח של ה"קרפ" הרך) ממולא בגבינה
וליד רוטב פטריות שנטרל (שכלל לא צוינו בתפריט המנה).

מנה נחמדה אבל קרפ עם גבינה צהובה ופטריות אני מכיר כבר משנות ה-60 וגם כאן הטעמים עדינים.
למה צריך את כל המשחקים לפני ההגשה ולמה הם בדיוק תורמים.

LANGOUSTINE – prepared as a ravioli, dieppoise sause, thin beetroot jelly

אוכל לא מזוהה, בשני צבעים, בתוך צלחת. לאחר ההסבר המנה מתבהרת חלקית.

האדום הבוהק מעל הוא למעשה עטיפת ג'לי של סלק אדום אשר מכסה על רביולי ממולא בלנגוסטין.

הרוטב, עד כמה שהבנתי מורכב מהציר בו בושל הדג יין ורוטב נוסף המסמיך אותו.

לאחר חשיפת מעטפת הג'לי מתגלה כיסון דק ושקוף עם בשר הלנגוסטין.

TURBOT – simply cooked, beurre blane, yuzu and oscetra caviar

המנה המנצחת של הארוחה ומכמה סיבות.

המראה: נתחיל במראה היפיפה של המנה. ציור "טבע דומם" במיטבו.
צבעו הלבן של הדג עם העור הדק והמושחם, תלולית הקוויאר וזר הפרחים הקטנטן.

המירקם: הדג הוגש מבושל עד למרקם מדויק שאפשר להגדירו בין יבש לנוזלי.

הטעם: דג הטורבוט הוא דג דומה לסול (שטוח) ונחשב לדג טעים מאד. בניגוד למנות הקודמות, חלשות הטעם, כאן אפשר היה להתענג על כל ביס.
אהבנו מאד גם את גם קוויאר האוסטרה, ולמרות שזוגתי אינה אוהבת ביצי דגים כאן לא הסכימה להעביר לי אפילו לא בייציה אחת.

היוזו ורוטב החמאה הלבנה היו עדינים ולא חסמו / הסתירו את טעם הדג, אלא נתנו ליווי ושכבת טעם נוספת.

LAMB – confit, pomme boulangere, green peas and savory

לשולחן מגיע צלחת ובה בצל. מיד הבנו שהטלה מתחת. אבל כאן התחילה שוב פעם הצגת הרכבת המנה, שבסוף נראית ככה

תשאלו איך הטעם? אל תשאלו. לטעמינו מנה פחות מוצלחת הבצל לא משתלב בסיפור וגם הרוטב. מזל שהמנה לא גדולה.

—————-

MATURE CHEESE – with truffle

לא לקחנו: מנת גבינה, בתוספת 35€

יש גבול לחזירות, גם שלנו וגם שלהם

—————

RASPBERRY – elderflower zephyr, red wine infusion

בניגוד לשם המנה – פטל, הגיעה משהו שהייתי מגדיר אותו כלבן לא צח כשלג. וגם כאן זוהי תחילת הסיפור.
ולצלחת נמזג רוטב תות. לפחות היו מוזגים הרבה רוטב.

קיבלנו מלאכת מחשבת של הרכבת מרקמים וטעמים.

בחוץ, מה שמכונה אצלי "הלכלוך של הלבן" היא בעצם מעטפת קריספית, לקציפה, שעוטפת סורבה. שילוב מעניין וכמנת קינוח היא טובה מאד.

CHOCOLATE – warm souffle, cocoa nibs ice cream, crispy cavotte

כמנה אחרונה בהחלט 2 וריאציות של שוקולד. האחת סופלה שוקולד חמים, סמיך ואיכותי, והשנייה עלה שוקולד ובו מקל שוקולד קר. ניכר שהשוקולדים איכותיים.

הייתי מעדיף לקבל את השוקולדים לפני המנה הקודמת

כאן הביאו לי גם הפתעת יומולדת סוג נוסף של שוקולד מגולגל ולוחית, שנראתה כמו לוחית מתכת עם חריתת מזל טוב. לרגע חשבתי שזו תהיה מזכרת נפלאה לקחת הביתה אבל אז הוברר שגם הלוחית היא שוקולד. אז אכלנו.

קפה ותה

הזמנו וקיבלנו קנקן תה יסמין טוב וקפה "אלונז'ה" שזה משהו בין "לונגו" ל"אמריקנו".

עוד פטיפורים

"כדי להמתיק את הגלולה המרה", קיבלנו עם החשבון גם 2 סוגי פטיפור,
שהורידו במקצת (עד כמה שזה נשמע מצחיק) את רמת הסוכר בבלוטות הטעם, מהשוקולדים של קודם.

חוץ מזה, הסיפרון הקטן ליד הפטיפורים, היא טבלית שוקולד, שקיבלה האשה, כי מגיע לה בהחלט.

חווית השרות

שירות מה שנקרא "פירסט קלאס" – first class

החל מפתיחת הדלת בקומת הקרקע, הדרך בה מבררים את פרטי ההזמנה, פניית כל העובדים במקום,
והמלצר המסייע לסועד להתיישב ויקרב את הכיסא לשולחן (היכן שצריך).

בכל אזור, יש כל הזמן לפחות 6 מלצרים, בנוסף על האחראי, ואלה שמביאים את מגשי האוכל מהמטבח.

השרות, כמצופה, מתקתק לכל אורך הדרך.
אבל מרגיש "קורקטי" ולא ידידותי – קצת הרגיז אותי שלא הניחו בפנינו את תפריט היינות, וגם לא שאלו אם נרצה.

לסיכום

הדרכים קצרות יותר, בדרך חזרה, כך גם הירידה מהאולימפוס.

חוויות לא בודקים במשקפיים רגילות, וכחוויה – להגיד שיצאתי מרוצה יהיה אפילו אנדרסטייטמנט, למרות המחיר.

הכל עלה 786€  – שזה המון כסף.
בעת ההזמנה לוקחים מקדמה של 360€ כך שנשאר לשלם "רק" 426€,
שזה "פחות אבל עדין כואב"

(320€ לארוחת טעימות ליחיד, 12€מים מינרלים, 4 כוסות יין 28€ לכוס. 12€ קנקן תה, 10€ כוס קפה).

לנושא היין, הקרוב לליבי.

לפי אתר היצרן, בקבוק יין עולה כמו שעלתה לנו כוס אחת, אבל גם בישראל פער המחירים גבוה, אז אי לי טענות במקרה זה….. אבל

כבר ציינתי שלא הוגש לי תפריט היין – וחבל.

בנוסף – למה המסעדה בוחרת להציע יינות "פשוטים".
אם כבר נמצאים במסעדת יוקרה למה שלא יציעו יינות מעניינים גם אם יקרים יותר,
כאלה שלא נוכל להרשות לעצמינו ביום רגיל, רק שיציינו מראש את המחירים.

לעניין האוכל

חווית אוכל במסעדת משלן אמורה להפעיל את רוב החושים. ראיה, ריח, טעם, מישוש, ואפילו שמיעה,
ובדרך שלא חווינו קודם.

המנות הוגשו עם הרבה "פירוטכניקה" שהייתה מיותרת ברוב המקרים.

המנות היו מורכבות מלא מעט אלמנטים, ולמי שאינו טבח מקצועי יהיה קשה להבחין במגוון הטעמים. הדרך לטפל בכך, לדעתי, היא לתת לסועד הרבה מידע טרם האכילה.

בז'ול ורן, התפריט לא הכיל את כל המידע, והמהירות בה המלצר דקלם את הפירוט לא אפשרה קליטה מלאה ולכן גם החוויה פחותה.
(במסעדת משלן בה היינו בוונציה, חילקו פתקים קטנים מפורטים, יחד עם כל מנה ומנה,
כך שיכולנו להתעמק, להבין טוב יותר, ולהתענג מהמנה המוגשת).

רוב הטעמים היו "מעודנים".
אני לא אוהב "אנדרסטייטמנט". אני אוהב הצהרות ברורות וחד משמעיות שיאפשרו לי להחליט בקלות – אוהב/לא אוהב.
גם לדג פשוט על הגריל עם מלח ולימון יש את הטעם האופייני לו, אז אם המרכיבים שלכם משובחים למה לא להבליטם. האם כדי לקלוע לטעם רוב הציבור?.

שורה תחתונה: חוויה – בהחלט כן. ארוחה נוספת – רק אם אזכה בלוטו.

 

לאתר המסעדה: לחץ כאו

 

10/24