חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מסעדה שרה (אוכל בולגרי בייתי)
תל אביב – יפו

מכירים את שרה? לא אכעס אם לא גם אני שחיפשתי, לא מצאתי משהו כתוב על המקום, למעט מספר חוות דעת באתרים שונים.

"מסעדת שרה גריל בולגרי" היא אחת משלוש מסעדות בולגריות  "מיתולוגיות" ביפו (הנוספות הן מונקה ו-ויטושה ויסלחו לי אלה שקיימות ואיני מכיר). כולן ברחוב יהודה הימית.

התקשרנו ושאלנו האם יש צורך להזמין מקום. שאלו כמה אנחנו, ומסתבר לשניים אין צורך בהזמנה, אז יצאנו לחוויה.

גילוי נאות: זוגתי היא ממוצא בולגרי, וכמובן שאי אפשר להתחרות באוכל של אמא שלה, שבישלה הכי טוב בעולם ואני מצפה לביקורתיות מה, אבל נחכה ונראה.

על המקום

שרה נמצאת בדיוק בצומת יהודה הימית 2 ודרך בן צבי, ולמרות שהמיקום ראשי, היא סמויה מהעין. לא תיתקלו במסעדה במקרה אלא צריך להתכוון לבוא אליה (כמו במסעדות יוקרה) וזו גדולתה.

מדרגה בולטת בכניסה אולי תקשה קצת על כסאות גלגלים אבל כל היתר יעלו ויכנסו.

המראה הראשון הוא של בר גדול ועליו יושבים סועדים. מעליו טלוויזיה הפתוחה, לא על ערוץ ספורט כלשהו אלא ערוץ מוזיקה, אך בעוצמה חלשה.

התמונה מאתר גוגל מפות

מבט שמאלה מגלה חדר לא גדול, ובו כ-10 שולחנות, שרובם כבר תפוסים.

חווית הבילוי

אותנו הושיבו בשולחן ל-8 סועדים. אנחנו הוצמדנו לקיר, כדי שאם יגיע זוג נוסף הוא ישב בקצה הנוסף של השולחן, מה שכמובן קרה.

אין תפריט. כלומר – יש תפריט, אבל הוא רשום על לוח על הקיר. אני מעדיף את האפשרות הישנה והטובה הזו על תפריט מצועצע אינטרנטי.

התפריט "בולגרי למהדרין" מה שאומר שמי שלא מהעדה לא יבין את פשר חלק מהמנות שרק  לחלקן מוצמד הסבר (ביורק, אגריסטדה, קיופולו, לוטניצה, שופסקה, שוטליאש ואשורה). מי שבולגרי, יתחיל להזיל ריר כבר עכשיו.

מה שותים

בקבוק מים קרים מונח על השולחן

בקבוק בירה קרלסברג (17 ₪)

בקבוק מים מינרלים קטן (8 ₪)

מה אוכלים

חמוצים + לחם הבית (ללא חיוב)

בניגוד למסעדות העושקות אותך עם מנת לחם קטנה במחיר גדול, כאן מקבלים לחם פועלים פשוט, כזה שמזמן לא ראיתי, פרוסות גדולות וטעימות.

צלחת החמוצים היא בדיוק מה שאני אוהב (ואשתי לא). מלפפון חמוץ, צ'יפקונים וסחוג.

מנות פתיחה

לוטניצה (26 ₪)

סלט פלפלים שניקלו על האש עד שנהיו רכים רכים.  עורבבו עם תבלינים כולל מלח פלפל ובדרך כלל גם סוכר. כאן התבלון היה עדין, וחריכת האש הורגשה. אני אהבתי וזוגתי "המשווה" קצת פחות

חומוס (24 ₪)

חומוס מהסוג הרך, על גבול הנוזלי, וכן גם הטחינה, טיפת שמן וזהו. הלך טוב עם הלחם אבל כנראה כי היינו רעבים.

ביורק (45 ₪)

פלפל ממולא גבינה בציפוי פריך, הכל מטוגן בשמן עמוק ובדרך כלל ממשיך עוד קצת בתנור.

המנה מוגשת רותחת ורצוי להמתין קצת לפני הביס הראשון. הטעם עדין  אשתי אוהבת טעמים מודגשים יותר.

עיקריות

מרק שעועית (26 ₪)

מנה יפה של מרק מנחם, סמיך, עם הרבה שעועית.

גם כאן התבלון עדין. מלח ופלפל כמעט ולא מורגש אבל יש על השולחן אז מי שצריך, יתכבד ויוסיף. למרות שהמרק מכונה מרק שעועית הציפיה הייתה לקצת בשר, לטעם, שלא היה.

קבב (55 ₪)

קציצות הקבב הן משהו שהמטבח הבולגרי מתפאר בו. קבב שונה לחלוטין מהקבב הרומני או המזרחי. מנה כוללת 4 קציצות ושתי תוספות לבחירה.

כאן הוגשו 4 קציצות לא גדולות. סיכמנו שהן היו הטעימות ביותר, בהשוואה למסעדות הבולגריות הנוספות שהוזכרו (וגם שם היו קציצות טובות).

תוספת צ'יפס וכרוב חמוץ. לציפס יש 2 גרסאות. הצ'יפסים חייבים להיות זהובים בחוץ ורכים בפנים וההבדל הוא האם הצ'יפס דק או עבה והמעטה החיצוני פריך או "מושי" .

כאן קיבלנו צ'יפס דק ומושי. קל מאד לטעות ולחשוב שלא יודעים להכין אותו כראוי. אבל זו גרסת צ'יפס, מנחם, שלא טובל בשמן חם. היה מוצלח והטענה היחידה – שרצינו עוד.

הכרוב הכבוש, כאילו הוכן במסעדה ולא נקנה מאיזה מפעל. וגם אם ניקנה – החוכמה לדעת מהיכן.

 אחרונות

התלבטנו כי לא רצינו מנה מוכרת.

אשורה (20 ₪)

משהו כמו מלבי מעורבב בחמוציות וחיטה וקינמון פזור מעל.

אנחנו ביקשנו את הקינמון בצד. המנה נראית לא מזמינה ונראית כמו איזו דייסת פודינג חמה. כאן היא מוגשת קרה וטעם מי הורדים מורגש.

נחמד לטעום. המנה מזכירה מלבי שניסו לשדרג, ללא הצלחה. אני מעדיף מלבי נטו.

בפעם הבאה ננסה את הסוליאש.

לסיכום

בעוד אנו יושבים ונהנים, המסעדה התמלאה ואנשים חיכו בתור. למסעדה יש הרבה סועדים קבועים מה שמעיד יותר מכל על האוכל, והאווירה.

את האוכל הזה לא צריך לשפוט בסולם גורמה אלא בסולם של בית. ובסולם של בית, המסעדה מקבלת ציון גבוה.

על הכל שילמנו 221 ₪ לפני טיפ. מחיר מצחיק

שורה תחתונה: למרות התקופה הנוכחית בה נסגרות מסעדות רבות, לא נראה לי שהמסעדה הזו תיסגר מתי שהוא, והיא תישאר לנצח עם אותו אוכל.

מי שמסיים לשוטט בשוק הפשפשים זוהי אפשרות נהדרת לנוח ולאכול.

 

להזמנת מקום בטלפון: 03-6821694

 

 

10/23

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *