חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

מסעדה טאיזו
תל אביב

טאיזו נמצאת בקומת הקרקע של מגדל לוינשטיין, בדרך מנחם בגין 23 תל אביב. והיא אחת המסעדות של השף המוערך יובל בן נריה, ונדמה לי שהיא הראשונה.

החלטנו, 2 זוגות חברים, לצאת ולברוח קצת מהמציאות לקראת אחד מסופי השבוע. אז הצלחנו לקבוע והנה אנו כאן.

הגעה וחנייה

ציר תנועה ראשי, ללא מקומות חנייה ברחוב.

מכיוון הרחוב יש שילוט על אחד מעמודי הבניין המפנה אתכם לכניסה מהלובי

חניון המגדל לרשות מבקרי המסעדה. תמצאו חנייה בקומה 3- (כי בקומות הראשונות מקומות שמורים).

קחו את כרטיס החנייה למסעדה ועליו ידביקו ברקוד הנחה, כך שהתשלום יהיה רק 15 ₪.

על המקום

הכניסה מהלובי על הדלת שלט קטן, שאינו בולט במיוחד, ולמען האמת, בכל הביקורים לא שמנו כלל לב לשלט עד שבדקתי במיוחד.

בכניסה דלפק קבלה, שתמיד מאויש. חיש קל ימצאו את ההזמנה ויובילו אתכם לשולחן.

המסעדה נחלקת ל-3. החלק הקרוב למארחות קטן יחסית ומופרד מהאולם המרכזי במחיצת עץ יפה.
בנוסף יש את המרפסת, שם העיצוב פשוט יותר, או נכון יותר לומר – רגיל לגמרי,
כבר ישבנו במרפסת. האוכל והשרות היו כרגיל, נהדרים.

שולחנות עץ מרובעים וכסאות עץ ממלאים את האולם המרכזי שבקצהו בר שסביבו מקומות ישיבה.

המקום מלא ושוקק. הרגשת צפיפות גם בגלל המרווח הקטן בין השולחנות וגם כי השולחנות, לטעמי, קצת קטנים על 4 אנשים.

שירותים: מי לא מבלה בשירותים, והשירותים של טאיזו מחייבים התייחסות. דלתות כבדות מוליכות אתכם לחלל אפלולי. אצל הגברים המקום מרווח יחסית וחשוב יותר – נקי. קיר בטון עם כיתוב לא ברור. 2 משתנות תלויות מוארות ו2 כיורים שבניהם קיר מגבות. סימטריה ומינימליזם.

על התפריט

הדף הראשון בתפריט נפתח ב"כאילו התנצלות" על פתיחת המסעדה בתקופת מלחמה, והסבר על התפישה הקולינרית של השף.

התפריט נחלק ל-7 קבוצות (נגיסים, מים, עץ, אש, אדמה, מתכת, יבש ומיושן). בכל קבוצה בין 4 ל-6 מנות.

מחירי המנות נעים בין 26 ₪ ללחמניות מאודות ועד 185 ₪ לדניס פרפר.

יין בכוסות: נתחיל מציון לשבח על דבר מתבקש שלא מוצאים כמעט בשום מסעדה בישראל, ציון הכמות – 150ml.

6 יינות לבנים (2 מישראל), 6 אדומים(4 מישראל) רוזה וכתום מישראל ולבסוף שמפניה, צרפתית כמובן. במחירים החל מ-45 ₪ ועד 72 ₪.

תפריט הקוקטיילים מציע 7 קוקטיילים בחלוקה לארומטיים, מתובלים ולימוניים (59 ₪ – 68 ₪).

תפריט בקבוקי היין גדול הרבה יותר יין לבן במחירים החל מ-225 ₪ ועד 425 ₪, יין אדום החל מ- 230 ₪ ועד 485 ₪,

יש כמובן גם יין ורוד, כתום, מבעבע ואפילו 6 בקבוקי מגנום (3 מישראל, 2 של יקב שאטו גולן ואחד מיקב קסטל).

אלכוהול: מבחר גדול מאד של אפריטיף, ג'ין, טקילה, מזקאל, וודקה, אניס, רום, ליקרים, ויסקי (אמריקאי, סקוטי, יפני וישראלי), קוניאק פורט וגראפה.

סאקה ובירות.

אין ספק כי תפריט האלכוהול הוא אחד הגדולים וכמובן המכניסים.

יין הבית

ידוע לי מביקורים קודמים, כי לקבוצת בן נריה יין משלה, שטעמתי ואהבתי אך לא ראיתי בתפריט.
נעניתי כי לא מגישים יותר את היין במסעדה אלא באירועים בלבד וחבל.

תפריט קינוחים

3 קינוחים (62 ₪) כאשר לכל קינוח יש התאמת יין ו/או קפה, בתוספת תשלום כמובן.

2 סוגי תה, גראפה, ליקרים, ויסקי שרי/פורט וקוניאק (מ-34 ₪ ועד 285 ₪).

מה שותים

יין – שורש לבן (380 ₪)

החלטנו שנלך על בקבוק יין לבן.

הציעו ריזלינג שלא רצינו וביקשנו שרדונה, רצוי ישראלי. כמו כן ביקשנו גם לטעום.
הסומליה, שכנראה כיוון לבקבוק מסוים, אמר שבקבוקים לא ניתן לטעום והציע שורש לבן.

הלכנו על שורש לבן. גם בגלל שאנחנו מכירים את היין וגם את היקב.

היין נהדר, המחיר פחות

קוקטייל ג'ינג'ר ג'ין (59 ₪) היימנס סלו ג'ין, סירופ ג'ינג'ר, ליקר ג'ינג'ר תמרינדי ליים.

השותה ביקשה קוקטייל מתקתק וזה מה שהיה בנמצא.
תכלס – היה חמצמץ, אבל הוא נישתה, מחסר ברירה.

מי סודה סן פלגרינו (28 ₪)

קנקן מי ברז

הקנקן הראשון הגיע מקורר כיאות. השני כבר לא.

מה אוכלים

ארוחת טעימות

לא רשומה בתפריט אבל מספרים בעל פה.

מציגים אותה כתפריט לא קבוע לפי בחירת השף. המלצרית מבררת העדפות של הסועד ומכוונת בהתאם.
המחיר לא קבוע. אפשר להפסיק מתי שרוצים או להוסיף.

מפאת סקרנות, הלכנו על ארוחת הטעימות עם מספר הנחיות מצומצם.

הערות:

אני מציין את המנות לפי התפריט ולא לפי סדר הגעתן לשולחן.

כדי לחשב את המחיר לסועד יש לחלק כל מנה ל-4 למעט מנה אחת.

BITES

טרטר טאיזו (104 ₪ – 26 ₪ לאדם) דגי ים, קונוס אורז פריך, שומשום שחור, קציפת סויה, ביצי דג דאון

אחת מהמנות שהמסעדה תמיד מציעה.
ביס טעים. קונוס האורז קריספי מדי ולא נמס בפה בקלות.

WATER

קרפצ'ו בנגלי (94 ₪) דג חכות מקומי, שמן עלי קארי, זרעי חרדל מותססים, פאפדם, קרם פרש

צלחת גדולה הנראית כציור שמן של סירות מפרש שטות בים.
הדג חתוך בסכין מנתחים, כך שלא היה הרבה ממנו.
הפפדאם, (עוד מונח שלא היה מוכר לי – אז בדקתי, הוא לחם שטוח עשוי מקמח שעועית או עדשים)
לטעמי לא היה מתאים לרכות המנה בפה, ולאחר הביס הראשון ויתרתי עליו (שביר מדי ביד וקשה מדי בפה).

סשימי דג ים (92 ₪) ציר טונה, למון גראס, תה שחור וייטנאמי, שאלוטס מקורמלים, אורז יסמין קלוי

מנה נפלאה.

WOOD

סלט שרימפס (88 ₪) עשבים וייטנאמיים, קריספי שאלוטס, תמרינדי, קרקר שרימפס, ביצה רכה

חוץ מזה שהביצה לא הייתה רכה והחלמון לא נזל ממנה על הסלט, המנה עושה כף בפה.
התיבלון נהדר וכמות השרימפס בהחלט בסדר.
הקרקר לדעתי בא להגדיל את המנה (ולהצדיק את המחיר) ולא הרגשתי טעם שרימפס מובחן.

דמפלינג שנחניזי (86 ₪)  לחי עגל, מרק בשר, פיסטוק מסאללה, ציר רימונים

מנה וואו

FIRE

באו טונה אדומה (162 ₪) לימון כבוש, דלעת, סמבל בלדו, ביצה רכה (מנה ל-3 בלבד)

מי שיודע מה זה "סמבל בלדו" – שיקום.
הצלחתי למצוא סמבל – רוטב אדום-כתום חריף, על בסיס פלפל צ'ילי. בלדו, נותר עלום בעיני.

2 הצעירות אכלו והתלהבו. בעיני הייתה המנה בסדר אך לא משהו מיוחד.

טטאקי נתח קצבים (98 ₪) צילי, פיש סוס, ליים, אורז יסמין קלוי, למון גראס, כפיר ליים

כשמנה היא טובה – היא טובה. בשר שטופל נכון. רך ומלא טעמים.

EARTH

נמס פרגית (42 ₪) פרגית קצוצה, פניני טפיוקה, בוטנים, שורש כוסברה, גזר, קולרבי

מנה ל-1 חליפית לבאו טונה אדומה

היה בסדר, ללא התלהבות יתר.

הר גאו סקלופ (88 ₪) מוס סקלופ, כורכום, קוקוס, רוטב XO, אפונת שלג

ככה נראה אושר יפני. מנה בהירה מצוירת כאילו פשוטה, אבל פיצוץ של ביס.
איפה הלחם כשצריך אותו.

קארי בשר סרטנים (120 ₪) שורש כורכום, חסת אייסברג, אטריות אורז, סופגנייה סינית

כשמקבלים לא מבינים מה יש פה לאכול.

בהתחלה שמנו מהרוטב על עלה החסה ואכלנו. ואז הבנתי שהחסה היא "כל המרבה הרי זה מפוספס". וכל העניין הוא מיקוד.
הרוטב נהדר, ואותו אני ממליץ לקחת בכף, גדוש בבשר הסרטנים.
המקל השחום ליד, היא הסופגנייה שיש לטבול ברוטב או לנגב.
כל היתר הם מסיחים ומנפחי מחיר.

קורמה טלה (192 ₪) קרפ תחרה, עלי קארי, חילבה, פלפל אורפלי, קרם קוקוס

מנה טעימה בהגשה גרועה. הטלה "ארוז" בקרפ תחרה, היושב בתוך מתקן המשאיר אותו מקופל
(אולי בדרך זו ניסו לא לחשוף את כמות המילוי הקטנה)
הקרפ העדין נקרע בניסיון ההוצאה מהמתקן בו הוגש. לבסוף נאכל בסכין ומזלג.

MEAT

דניס פרפר (185 ₪) סמבל בז'אק, קוקוס, עשבים, מקדמיה, שומר, גלנגל

חוץ מהעובדה שהמנה יקרה בטירוף, היא גם לא מתאימה לאכילה ל-4.
קיבלנו דג דניס צלוי על גריל בתבלון סמבל בז'אק, סלטון עשבים ליד, ובצד לחם עם חריף ועלים.

קינוח

פאנדן רייס לבן (62 ₪) מוס רייס פודינג ופאנדן טופי קוקוס. קריספי אורז בר, פניני ליים, קראמבל יוגורט.

מנת קינוח המבטיחה רבות בנראות אולם לטעמי מתוקה מדי.

לטאיזו יש היסטוריה של קינוחים בספרה ולא אשכך את כדור המנגו המופלא שלהם שלא היה בתפריט ורצוי שיחזור.

התמונה מאתר המסעדה

שרות

שרות טוב אך לא מצוין

אני לא אוהב כאשר אני מזהה שמלצר מנסה לדחוף לי מנות יקרות או מנות שהשף מנסה לסיים. גרוע מזה יכול להיות שאני מזהה את "הדחיפה" בדיעבד.

לנושא בחירת היין, ביקשנו בקבוק שרדונה, רצוי ישראלי. הסומליה אמר שבקבוקים לא ניתן לטעום והציע שורש לבן (בין היקרים יותר בתפריט היין), שיש בו רק 20% שרדונה ו-80% סוביניון בלאן).
משום מה פרחו מזיכרונו 2 בקבוקים זולים משמעותית. ירדן אודם אורגני של יקב רמת הגולן (270 ₪ לבקבוק), הנמזג גם בכוסות ולכן ניתן לטעימה, וגם וויט קונספט שרדונה של ספרה (265 ₪).

לנושא הזמנת ארוחת הטעימות. אם לבחון בדיעבד, שאלות המלצרית כוונו למנות היקרות בתפריט, כגון אויסטר, פרפר דג, וכו'. למרות שהיו מנות טובות אחרות שלא ברף המחיר העליון.

המלצר שפתח את בקבוק היין אמר שהוא מוזג לנו רק קצת כדי שהיין ימשיך להתקרר בשמפנייר, עד שנחליט לשתות עוד (וכך צריך להיות).
למרות זאת, מלצר נוסף בא, בלא התרעה או בקשה, והחל למזוג לכוס. גם ממנו ביקשנו לא למזוג ולמרות זאת, בהמשך, הגיע אחד נוסף.

הסברים בעייתיים: במסעדות "יוקרה יש במנות הרבה מרכיבים המשולבים במונחים מעולם האוכל. אסור להניח שהסועדים מבינים הכל.

אנחנו קיבלנו הסבר "בריצה".

אחת המנות הייתה קורמה טלה. היות ולא הבנתי מהי קורמה, לא התביישתי ושאלתי, והמלצרית השיבה שזהו סוג של רוטב.
לפי ויקיפדיה קורמה הוא "מאכל הודי המבוסס על עוף ויוגורט". תשובה שלטעמי קולעת יותר.

מנות חדשות הובאו בטרם נלקחו הצלחות של המנות הקודמות.

קנקן מי הברז, השני, הגיע לא מקורר.

לסיכום

הביקור הראשון בטאיזו, סמוך לפתיחה, היה וואו. עיצוב חדש, טעמים חדשים, שרות מדהים.
מאז אכלנו בטאיזו,  גם צהרים, וגם בראנצ' שישי, והאוכל תמיד הצטיין, גם אם לא כל מנה ומנה.

אבל, ככל שהזמן חולף, מתחילים לשים לב לפרטים נוספים.

הרגשתי שכל הארוחה מנסים ללמד אותנו שלא אוכלים ישר מהצלחת אלא לוקחים, מכניסים לעלה  (כלשהו) ורק ככה אוכלים.
אצלי זה לא עבד.

האוכל נשאר טעים מאד אבל ארוחת הטעימות הזו, די דומה לקודמתה.

בכל הקשור לאווירה ("Houston, We have a problem")

אין לי כאן הרגשה של מסעדה יוקרה, של "מקדש אוכל".

אחרי שכבר הפסיקו לפאר את מחיצת העץ הגדולה והבאמת יצירת אמנות כשלעצמה,
ואחרי שאתה יושב באולם המעוצב ומתחיל להסתכל סביב,
אתה מבין שהמסעדה צפופה עם מרווח מינימלי בין השולחנות.

גודל השולחנות מתאים לזוג, אך כשיושבים 4 סועדים והמנות מגיעות לשולחן בדבוקות של 2-3 צלחות, יש עומס על השולחן שגם מפריע לקחת מהמנות וגם מזכיר לי, רחמנא ליצלן, עומס של מסעדות עם פתיחת סלטים כפי יכולתך.

המנות קטנות מאד וניסיון להגדילן על ידי מילוי שטח הצלחת ב"עלים למיניהם" עלי לא עובד.

מחיר גבוה.

המנות קטנות יחסית למחיר.

כאשר המסעדה לוקחת חומר גלם, גם אם נחות ככל שיהיה, ומצליחה להוציא ממנו מנה נהדרת, על ידי שיטת הכנה ותיבלון.
שתיקח כל מחיר שתרצה.

לטעמי אין שום סיבה לקחת מחיר כפול על יין שחוץ מאחסון נכון, מגישים אותו היישר מהבקבוק.
נכון שהמסעדה מציינת כמות היין בכוס (נהוג לחשב שמבקבוק מוזגים 4-5 כוסות)
אך הכמות של טאיזו היא לרעת הלקוח.

שורה תחתונה: למי שמוכן לשלם כל מחיר על אוכל טוב מאד.

 

לאתר המסעדה: לחץ כאו

להזמנת מקום באמצעות ontopo: לחץ כאן

 

 

06/24

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *