יום ששי אחרי הצהרים. החלטנו לחגוג את החופש, אחרי 4 ימים שהנכד, בן השנה וחצי, שהה אצלינו.
וכל סבא וסבתא מכירים את ההרגשה.
למצוא מקום ביום ששי במסעדה טובה בתל אביב הוא מבצע לא פשוט,
ובכל זאת הצלחנו למצוא מקום ב"תלם", עליה שמעתי וקראתי רק טובות.
על המקום
מאיר יערי 19, תל אביב. ביום ששי קל להגיע למקום, ואפילו למצוא חנייה, ללא תשלום.
קשה יותר למצוא את המסעדה.
באתר אונטופו תקבלו הכוונה מדויקת יותר שהיא מהצד השמאלי החיצוני של המתחם על שביל הגישה בין מספר 17 ל-19.
לנו לקח קצת זמן למצוא את המקום. גם משום ששלט המסעדה שבעבר היה גלוי מוסתר כעת על ידי צמחיה מקומית.
כניסה בדלת למרפסת החיצונית, הפתוחה בדרך כלל, שהותאמה לתקופת החורף, קירוי חלונות זכוכית ותנורי חימום.
במרפסת יש שילוב של שולחנות נמוכים וגבוהים.
המקום עשה הרבה כדי לשוות למרפסת מראה יפה, כולל מפה לבנה ותאורה לכל שולחן. הצליח להם.
בפנים, הנראות, מהסוג המוצא חן בעינינו. עיצוב כהה, מאופק, תואם. הרבה עץ, תאורה עמומה אך לא מדי, ומרחק יפה בין השולחנות.
חווית הבילוי
השולחן שיועד לנו היה אחד השולחנות הגבוהים במרפסת.
שאלנו האם אפשר לשבת בפנים ונענינו בתשובה לא שגרתית.
תוכלו לשבת בפנים כשעה, ולאחר מכן נעביר אתכם לשולחן המקורי.
כל הכבוד.
הרגשה ראשונית מרחיבת לב
שולחנות עץ כהה, ללא מפה, וכאן העדר המפה אינו פוגע, כי לבן המשדר חגיגיות היה פוגע באווירה הכהה של המקום.
הכיסאות מעוצבים עם משענת חצי עגולה ומושב מרופד לישיבה נוחה.
צלחת וכוס "פשוטות למראה", ואפילו הסכו"מ הוא סכו"מ "בטעם של פעם".
על השולחן 2 דפי נייר. תפריט אוכל ותפריט יין.
אנחנו קיבלנו תפריט אחד לא מעודכן (הייתה מחלקת פסטות), ולאחר שעלינו על הטעות, הוא הוחלף בחיוך.
תפריט האוכל כולל 4 מחלקות: "על בצק", ירקות, דגים & פירות ים, ובשר.
בכל חלק בין 4-8 מנות.
מנות אחרונות בחירה בין 4 אפשרויות. אין קפה/תה
תפריט היין נחלק ל: "לבנים קלילים וחדים", "לבנים מלאים בעושר ומרקם", מבעבע, רוזה, ו-אדומים.
מחירי היין בכוסות נע בין 46 – 66 ₪ לכוס ובקבוקים בין 178 ₪ ללבן קליל, ועד 732 ₪ לשמפניה.
קוקטיילים: 8 קוקטיילים על בסיס ג'ין, טקילה, ויסקי, וודקה ואוזו, במחירים שבין 58 – 64 ₪.
בשעה היעודה, עם סיום המנות שהזמנו ולפני הקינוח, הוזמנו לעבור למרפסת, שגם בה הייתה הישיבה נוחה ונעימה.
מה שותים
מים
מיד עם הישיבה נשאלנו האם ברצוננו לשתות מים מינרלים רגילים או מוגזים או מים. העדפנו מים וקיבלנו קנקן קטן ונחמד שמולא כל פעם מחדש מבלי שביקשנו.
צ'ייסר ערק רוזטה (שקדים) ולימון
לקראת המנה הראשונה מגיעה המלצרית עם 3 כוסיות צייסר.
השילוב נהדר ופתח את התאבון.
היה נחמד שהמלצרית הרימה לחיים יחד איתנו.
שרדונה, עמק האלה, יקב ספרה, 24 (66 ₪)
אנחנו מכירים את היין ואוהבים אותו, לכן לקחנו אותו.
אציין שזהו היין היחידי מתחום הלבנים "המלאים" שניתן לקבל בכוס.
יין לא נמזג לכוס ליד השולחן, אלא מובא כבר בכוס.
אציין, ולא לחיוב, שהזמנו 2 כוסות, בזו אחר זו ולא יחד.
בהרגשה שלי ושל זוגתי, ואני מדגיש – בהרגשה בלבד, לא מדדתי,
בכוס השנייה מפלס היין היה גבוה יותר.
תה (16 ₪)
התה הגיע בקנקן זכוכית קטן ויפה עם עשבי תיבול "מהגינה שלנו".
למים לא היה צבע וגם הטעם כמעט ולא הורגש.
מה אוכלים
פלפל שושקה קלוי (68 ₪) פטה חמה, סלסה זעתר
זהו הפלפל האדום המוארך עם קליפה דקה וטעם מתוק.
לא ציפינו לראות כך את הפלפל שקיבלנו בצלחת.
הפלפל שטופל במיומנות, כיסה על גבינת פטה חמה, והיה כמו סוכריה מתוקה וטעימה.
טרטר בקר (82 ₪) חמאה חומה, מרווה, פרמז'ן
המנה טעימה אבל קטנטונת יחסית לטרטר שקיבלתי בחו"ל.
היות ובטרטר טעם הבשר אמור להיות הדומיננטי,
היה רצוי להגיש את הפרמז'ן בצד, כך שלא יכסה שליש מהבשר.
תמנון (92 ₪) קרם ארטישוק ירושלמי, ארטישוק ירושלמי קונפי, צ'ימיצ'ורי, שמן זית, לימון
המנה היא המוגשת ביותר במסעדה ואכן, מסיבה טובה.
למרות גודל, או נכון יותר לומר, קוטן המנה. טרם אכלתי כזה תמנון.
הזרוע הייתה לא צמיגית ולא קשה, אלא רכה ונימוחה.
הפיניש בג'וספר נתן לה טעמי עישון קל ונהדר.
גם יתר מרכיבי המנה היו טעימים מאד,
אבל, הייתי מעדיף זרוע נוספת "נטו" על התוספת.
ניוקי אה לה רומנה (98 ₪) קאצ'ו אה פפה, בצל לח, פרמז'ן
הניוקי הזה עשוי מסולת, ולא מתפוחי אדמה, בדרך כלל עם גבינה, חלב, חמאה וכו'.
בעוד שקאצ'ו א-פפה היא פסטה, גבינת פקורינו ופלפל.
3 מעוייני סולת. האמצעי כאילו טוגן והיה קצת יותר קראנצ'י.
ה"בצל" הרגיש לי יותר כמו כרשה, אבל גם כשלעצמו טופל נהדר.
קינוח
חלוואת אל ג'בן וריקוטה (54 ₪) אנגלז קליפות הדרים, גלידת קרם פרש וקליפות מסוכרות
קינוח על בסיס סולת וגבינה, במרקם צמיגי סמיך, שלא היה רע אבל לא התלהבתי.
הגלידה ליד הייתה טובה.
שרות
שרות נהדר, מהיר, משתדל וקשוב.
ולמרות שמלצרית אחת לא ידעה מה זה חלוואת, הדבר בטל בשישים.
לסיכום
הביקורות עם פתיחת המסעדה, הציגו אותה בדימויים של פיין דיינינג, יצירתיות ואיכות מצד אחד, ומצד שני כמסעדת שף שכונתית, מעין ביסטרו, האחות הצעירה והפחות יקרה של תריסר.
למרות שבפעם הראשונה קצת קשה למצוא את המקום, אין ספק שבפעם השנייה תגיעו במהירות.
השאלה היא "האם תהיה פעם שניה".
חוויה: בעינינו, אכן חווית מסעדת פיין דיינינג על כל האמור בכך,
אם כי ארוחת משפחתית עם ילדים רועשים, עלולה לפגוע משמעותית בחוויה.
יין בכוס: במחיר של כ-60 ₪ לכוס, ראוי שהמסעדה תציג בתפריט את הכמות הנמזגת
וגם שהמזיגה לכוס לא תהיה "לפי העין", אלא לפי מידה.
תמורת 65 ש"ח, דמי חליצה, תוכלו להביא בקבוק משלכם.
מבחינת הטעם: כל המנות היו נהדרות, לא פחות.
ולא יכולנו להחליט מה המנה האהובה עלינו ביותר.
גודל המנות: המנות מוגדרות כמנות חלוקה אבל נכון יותר להגדירן כמנות טעימה.
הגודל זערורי ואנחנו כזוג, חלקנו 4 מנות ולא יצאנו שבעים,
אולי בגלל שלא לקחנו אחת ממנות הלחם המוצעות בתפריט (34 – 84 ₪)
הגיע הזמן שמסעדות יחויבו לציין את כמות החלבון שבמנה.
מחיר: על כל הטוב הזה שילמנו 542 ₪ (410 ₪, ללא יין), לפני תשר.
יחסית לגודל המנות, המחיר הוא מחיר "מישלן".
בקטנה: נוהג נוסף שהחל לאחרונה הוא תפריט ללא איזכור של קפה/תה ומחיר.
אם אתם מציעים זאת על חשבון הבית, מצידי אל תכניסו לתפריט,
אבל אם אתם מתכוונים לגבות תשלום, ולא משנה כמה, אז נא להציג בתפריט.
שורה תחתונה: תענוג יקר מאד
דמי חליצה
להזמנת מקום באמצעות ontopo : לחץ כאן
01/26
