חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתפו עם חברים:

יקב אולו
גבעת ישעיהו

בגבעת ישעיהו, – ישוב שהוא מעצמת יקבים,  במרומי הישוב, שוכן יקב ותיק וטוב – משק היין של הנס שטרנבך. כשישבנו ביקב הבטנו לכיוון מערב וראינו שטח יפיפה עם אורוות ואמרנו לעצמינו "חבל שזה לא שלנו". אז מסתבר שבמקום הזה בדיוק נמצא יקב אולו שרק לאחרונה "הוציא עצמו לשוק". אז בניגוד למנהגי שלא לבקר במקום בחצי השנה הראשונה לא יכולתי להתאפק.

כבר הכניסה למתחם משדרת טוב, גדר ושער גדול ומעוצב, 2 סוסים המשוטטים במנז' (מתחם מגודר המיועד ללימוד רכיבה על סוסים) מתוחם במבנה אבנים כאשר צלע אחת היא האורוות והצלע השנייה היא מרכז המבקרים של היקב.

נכנסנו למבנה גדול, מעוצב יפה (לטעמי) עם שטח חלון ענק לנוף. שטח הפנים גדול ויש גם מרפסת נוף המקיפה את מרכז המבקרים ולכל אורכה דלפק וכיסאות המזמינים אותך לשבת שם עם כוס יין ולהנות מהחיים.

נגן גיטרת ג'ז הפליא בנגינתו שהיה קשה לשמוע אותה ואת כל הנוכחים, היות והמקום היה די מלא והאקוסטיקה לא משהו.

כשניגש אלינו המלצר הצעיר והחביב ביקשנו טעימות יין אולם ביקב הזה אין טעימות יין. יש מבחר הולם בכוסות או בבקבוקים

(במאמר מוסגר אציין שבהזמנת המקום דרך אונטופו כתוב "ניתן להנות מחוויה ייחודית המשלבת יין, פלטות חלביות מיוחדות ועשירות, נוף כפרי, עיצוב מוקפד ואירוח חם. שרות לשולחן" – הכל נכון אבל כשאני מגיע ליקב אני מצפה לאפשרות טעימה רוחבית של יינות היקב ולא יינות שניתן להזמין בכל מסעדה אחרת).

ליקב 2 יינות שרדונה ורוזה. דגמנו את השרדונה ומיד הזמנו בקבוק לשלחן. בנוסף הזמנו פיצה, לחם ועוד כהנה וכהנה. כל מה שהוזמן היה טוב וטעים. סיימנו את היין חיש מהר וביקשנו גם בקבוק רוזה. היינו צריכים לבקש 3 פעמים מ-3 מלצרים שונים עד שהגיע הבקבוק שגם הוא ערב לחיכנו. אבל, ראינו ששולחן לידינו (מלא דוגמניות, במקרה) מקבל דברים שמחוץ לתפריט. לדעתי האישית, או שהמלצרים מציעים לכולם מנות שמחוץ לתפריט או שלא מוציאים. לזכותם נציין כי עקב העיכוב בהוצאת המנות קיבלנו פיצה על חשבון הבית (תודה, לא מובן מאליו)

לקינוח הזמנו, מה שוכנה בתפריט, "החטא ועונשו" ותואר כ"פרנץ טוסט מושחת בקטע פלילי עם פירות העונה, רוטב פירות יער, פקאן ושוקולד מהמשובחים שטעמת מוגש עם מוזלי מפנק ברמות". כל הטוב הזה עולה 75 ₪ בלבד. לצערי היה מרחק רב בין התיאור למציאות. קיבלנו 2 פרוסות  מרוחות בהרבה רוטב שחומם יחד עם הפרוסות. כל יתר המרכיבים הונחו בדלילות ולא בלטו בטעמם עקב הרוטב השתלטן.

השירותים גדולים ונקיים, יש גישה לנכים,

המחירים לא גבוהים יחסית לתל אביב אבל כרגע נראה כי המקום מתפקד פחות כיקב ויותר כגסטרו בר. כדי להגיע לשם פעם נוספת השרות חייב שיפור (תדריך ופיקוח מקצועי על המלצרים) כמו גם עוצמת הרעש (אולי הקטנת מספר השולחנות ומרווח גדול יותר), אלא אם זו הכוונה – צפוף ורועש "יאללה מסיבה". גם האוכל חייב כיוונון וכמו ביקב, נשמח לקבל אפשרות טעימה בתשלום, אולי עם פלטת גבינות ולחם.

ואם אתם רוצים הרגשה של יקב ביתי ולא בר תל אביבי, תמיד יש את משק היין של הנס שטרנבך.

 

4/22

יצחק (צחי) ספיר

שמי צחי, אני בשלב השלישי והמעניין בחיי הבוגרים ולמרות שהוכרזתי "זקן רישמית", אני צעיר ברוחי (60+ זה ה-40 החדש) וסוף סוף אדון לעצמי.
אני מרגיש לגמרי בגיל הנכון לחוות (כמעט) את כל מה שלעולם יש להציע ובתנאי שלא אצטרך להתאמץ יותר מדי. לכן לא תמצאו אצלי המלצות למיטיבי לכת אבל בהחלט תוכלו למצוא המלצות למיטיבי לסת והנאות החיים.

למידע נוסף»

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *