חלק 1: טיול פארקים מערב ארה"ב

איך נטייל:

טיול מאורגן פסלנו מראש כי אנחנו לא אוהבים לנסוע עם עוד 40 אנשים, כל אחד והרצונות שלו.

טיול עצמאי, מאפשר לנו חופש תכנון ושינוי מסלול, בהתאם להחלטות בשטח.
מצד שני יש הרבה בעיות אפשריות כשאתה אחראי. כולל שעות ארוכות של נהיגה.
שקלנו ופסלנו.

טיול פרטי מאורגן משופר הייתה האפשרות שנבחרה.

בטיול פרטי מאורגן, הכל מתוכנן ומוזמן מראש, ואתה רק צריך לנהוג ולבקר.
לאחר שלמדנו את החומר, החלטנו שעדיף לשלם יותר ולכלול גם נהג/מדריך, צמוד – מהסיבות הבאות:

1. תכנון מראש תוחם את מסגרת הזמן שאפשר להקדיש לכל אתר ואתר.
2. הטיול אמור להתחיל מיד עם נחיתה לאחר טיסה של 14 שעות, ולא ידעתי אם נהיה עייפים,
   במיוחד שהנסיעה הראשונה היא ללאס וגאס (4 שעות נהיגה).
3. גם לקיחת הרכב מהשדה אורכת זמן שלא רצינו לבזבז.
4. בטיול כזה אפשר לישון בנסיעה או להסתכל על הנוף ולא חייבים להיות מרוכזים בנהיגה.
5. בדקתי חניות בקניונים ולא הצלחתי להבין בדיוק היכן חונים, איזה כרטיס חניה לשים, האם משלמים וכו'.
   חששתי שכל נושא החניות באתרים עלול לעכב אותנו.
6. המחיר כולל כבר לינות, רכב, וכניסות לאתרים מה שמפחית את אי הודאות.

על החברה/מדריך:

בחרנו באלי גבאי, מדריך ישראלי הגר בלוס אנג'לס ומבצע טיולים והדרכת מטיילים באופן שוטף.
ראינו באתר שלו, תכנית טיול שתאמה כמעט לגמרי את מה שרצינו.

לאתר של אלי גבאי – לחץ כאן

הוספנו יום, כדי לבקר גם בסדונה.

סיכמנו על מחיר כלל לינה, ארוחת בוקר וכניסה לכל האתרים שבתוכנית.

כשבוע לפני הטיול הודיע אלי כי לא הוא ידריך את הטיול אלא מדריך אחר בשם דדי (קיצור של עודדי) לוין.
קצת כעסנו, אבל יצא לטובה.

על המלונות:

"comfort inn" היא הרשת שאלי בחר עבורנו (למעט בלאס וגאס ובסדונה).

הרשת אינה יוקרתית או יקרה אבל היא נותנת תמורה טובה מאד.

בכל מלון יש חנייה חינם, קבלה מאוישת בכל שעות היממה, לובי מרווח, מכונות חטיפים,  בריכה ואפשרות לכביסה וגיהוץ.

יש דגש על הביטחון ולמעט דלת הלובי, כל הדלתות הצדדיות נפתחות רק עם מפתח החדר.

החדרים מרווחים, מיטות טובות, מכונת קפה בחדר

ארוחת בוקר סבירה שכוללת גם מכונה להכנת ופל בלגי נהדר ב-90 שניות קפה פילטר, ביצים וגבינת פילדלפיה. ירקות, בדרך כלל לא תמצאו.

 

מלון אקסקליבר – Excalibur Hotel & Casino – בלאס וגאס

מלון זול יחסית, אולי בגלל מיקומו, בקצה הסטריפ.

החדרים די גדולים וספרטניים, אולי בגלל הרצון שתשהו בחדר כמה שפחות זמן ותצאו לקזינו.

חדרי הרחצה מחודשים.

במלון אין ארוחת בוקר ובימים אלה אכלנו מחוץ למלון (ללא חיוב נוסף)

ביקשנו לשנות למלון טוב יותר ובמיקום מרכזי יותר, ולא נענינו

 

מלון ארויו פיניון – Arroyo Pinion Hotel, an Ascend Collection Hotel: בסדונה

מלון בסגנון של רשת קומפורט אין, המיקום לא במרכז. ארוחת בוקר בסדר.

 

יום 1 (יום ב')

טיסה:

טיסת אל-על ללוס אנג'לס. המראה בשעה 01:00 ונחיתה באותו היום בשעה 06:00 (14 שעות באוויר). רווח נהדר של זמן.

שילמנו תוספת עבור מושבים עם מקום לרגליים, מה שהיה שווה בהחלט. הבעיה היא רוחב.
המושב צר בטירוף, ועל חברות התעופה להפסיק להתעלל בנוסעים.

האוכל, השרות ומערכת הבידור – בהחלט סביר.

שימו לב: שירותי בקרת הגבולות בשדה נפתחים רק בשעה 06:00,
כך שאם תגיעו מוקדם יותר, אחר טיסה של כ-14 שעות, תצטרכו לבלות עוד זמן במטוס.

חבירה למדריך:

קבענו עם דדי שנתקשר אליו כשנצא מהטרמינל.
קצת חששנו כי זכרנו שיש עומס די גדול ביציאה, אבל הכל זרם.

הרכב שנסענו בו היה הונדה אודיסי. רכב גדול ונוח מאד.
נסענו שעות רבות כל יום, והרכב ממש תרם להצלחת הטיול.

 

התכנון להיום: נסיעה של כ-4 שעות ללאס וגאס, עצירה במרכז קניות בעיירה בארסטו, קבלת המלון וסיור בעיר.

בהמלצת דדי, ויתרנו על הקניות ועל עצירה בדיינרים, עליהם קראתי,

ארוחת בוקר – Halfway House Cafe

דדי המליץ לעשות בתחילת הדרך עיקוף קטן, קצת דרכים צדדיות של אמריקה האמיתית.
נסענו על Sierra Hwy, שם עצרנו לארוחת בוקר בדיינר מקומי אוטנטי, שדדי מכיר – Halfway House Cafe.

כבר במראה החיצוני, הדיינר מכניס אתכם לאווירה, עם מבנה העץ הישן והמהוה.

כאן חווינו את האוכל האמריקאי הפשוט אך הטעים והמשמין. מנות גדולות שכמעט תמיד יכללו איזה מחית תפוחי אדמה.

ג'ושוע טרי

רצינו לתכנן את הנסיעה במסלול הדרומי כך שנעבור בפארק ג'ושוע טרי.
דדי אמר שיש עצים כאלה לכל אורך הדרך, ואכן היו.

ראינו בדרך המון עצי ג'ושוע טרי, אבל או שהם לגמרי "אוברייטד",
או שהעצים בפארק לאומי ג'ושוע טרי (על כביש 10, הדרומי) גדולים ויפים יותר.

קליקו – Calico Ghost Tours

קליקו היא עיירת מכרות נטושה

התיכנון היה לעצור בקליקו ביום האחרון בדרך חזרה ללוס אנג'לס, אבל קיבלנו את הצעת המדריך ונכנסנו .

עיירת מכרות נטושה ומשוחזרת. רחוב אחד, בעליה, משהו דומה לעיר מערבונים.

מקום נחמד לסיבוב קצר – כניסה בתשלום.

אליין פרש ג'רקי – Alien Fresh Jerky

בעיירה בייקר עצרנו להתרעננות בחנות המוכרת בעיקר ביף ג'רקי,

כן. ככה נראית חנות שמוכרת בשר מיובש בעיירה, די שכוחת אל, אם רוצים שנעצור בה.

לפי השם, אפשר להבין שבמקום יש כל מיני דברים שקשורים לחייזרים. נחמד לעצור לשירותים, ולהעיף מבט – חינם

מד החום הגדול בעולם – The World's Tallest Thermometer

בבייקר תמצאו גם, לצד הכביש, מדחום ענק המציין את הטמפרטורה (בפרנהייט).

פסל שבעת הרי הקסם – Seven Magic Mountains

אטרקציה לא כל כך מוכרת, ממש לפני וגאס.

מספר עמודים של אבני ענק שנצבעו, כל אחת בצבע אחר, והונחו אחת על השנייה.

הכניסה היא מדרך דרך צדדית, שהכניסה אליה מספר קילומטרים לפני.
למרות שהאבנים נראות מהכביש הראשי, אם לא מתכווננים, אפשר לפספס.

שלט בכניסה מסביר קצת, אבל חם מאד אז לא מתעכבים יותר מדי וממשיכים לאטרקציה עצמה.

הגודל והצבעוניות שונים לגמרי מהנוף המדברי ואתה תוהה – למה ???

למרות החום – מומלץ לעצור – חינם

לאס וגאס – מלון אקסקליבר – Excalibur Hotel & Casino

מלון גדול הנמצא די בקצה הסטריפ (אבל יש לידו תחנת מונורייל).

חיצונית אין בו משהו שימשוך אנשים כמו הפירמידה שלידו אבל יש לו לובי ענק עם קזינו ומספר מגדלי חדרים.

כמו בכל מלונות וגאס, הקבלה ענקית ועדיין תור גדול להרשמה. מזל שלנו יש את דדי שסוגר במהירות את כל הפינות.

הקזינו והבר, במרכז. המון אנשים.

חדרים גדולים וקצת ישנים, אבל מיטה גדולה ונוחה.

בחדר היה ריח שהזכיר ריח סיגריות אבל זה היה ריח חומרי הניקוי.

חדר רחצה גדול ומשופץ עם מקלחת. כאן נתקלנו לראשונה בחוויית הטוש האמריקאי, השונה מהארץ, גם בתפעול וגם בזרם המים החלש.

במלון אין חדר אוכל לארוחות בוקר אלא מזנונים, בהם לא אכלנו.

היינו עייפים אז לא יצאנו לטייל בעיר (זה לא ביקורינו הראשון) והלכנו לישון.

 

יום 2 (יום ג')

התכנון להיום: ציון פארק, ברייס קניון. לינה בקאנב

הפארק הלאומי ציון – Zion National Park

עצרנו בפאתי וגאס לארוחת בוקר ב דני'ס – denny's, רשת מסעדות לארוחות בוקר ובכלל, הפתוחה 24 שעות. מנות לא זולות אבל גדולות.

נסיעה לא קצרה לכיוון צפון מזרח לפארק ציון.

העיירה ספרינגדייל – Springdale.  לפני הפארק תעברו בעיירה קטנה ונחמדה. לאורך הדרך פזורים בתי מלון קטנים ונחמדים.

מי שרוצה להשקיע זמן רב יותר בפארקים, יכול לשקול לוותר ביום הראשון על וגאס וללון כאן.

ציון פארק – Zion National Park

בקצה העיירה נמצא אחד משערי הכניסה לפארק.

מחיר לרכב – 35€

יש מספר כבישים בהם ניתן לנסוע רק ברכב הפארק. לכן נכנסים עם הרכב לחניון מטיילים.
שימו לב. אם לא תגיעו מוקדם יהיה די קשה למצוא מקום חנייה.

עוברים את הכביש למרכז מבקרים, לא גדול, שהעיקר בו הוא תור להסעה.

למזלנו אין הרבה אנשים בתור

לקחנו שאטל, שזה אוטובוס לא גדול, אבל עמוס. יום חם מאד, ובאוטובוס מזגן שלא מקרר.

רוב האנשים עומדים כי אין מספיק מקום ישיבה לכולם.
קשה לראות את הדרך והמראות היפים מחלונות הרכב, כי הישיבה היא כלפי פנים הרכב.

הגענו למסלול שנקרא מקדש סינוואוה  "Temple of Sinawava". בתחילת המסלול יש שירותים ומתקני שתייה.

עשינו טיול קצר והחלטנו שמיצינו. חזרנו בשאטל המלא והחם, לרכב הנח והממוזג.

הדרך החוצה, Zion Canyon Scenic Dr, היא דרך יפה,

מהרכב הפרטי אפשר בהחלט להתרשם ממנה.

 

לסיכום:

מי שלוקח את השאטל רק כדי לצפות בנוף שבדרך, עדיף שיוותר.

נחמד אך לא חובה, למי שלא עושה מסלולים רגליים.

 

הדרך לברייס קניון

מערבה על כביש 9 עד עיירה בשם הר הכרמל – Mount Carmel, שם עצרנו בתחנת הדלק שבצומת להפסקה קצרה.

נסיעה צפונה על כביש 89. ופניה ימינה לכביש 12 המוביל לברייס קניון.

הקניון האדום – Red Canyon

לאחר נסיעה קצרה תעברו בקניון קטן ויפה. גבעות וסלעי חול אדום, דרך יפה ומתפתלת.

לאחר שתראו משמאלכם את שדה התעופה הקטנטן של ברייס קנין תפנו ימינה לכביש 63, שהוא גם הכביש המרכזי של הפארק.

לפני הכניסה כמובן חנות, מלון ומרכז מבקרים.

שלט הכניסה ההכרחי לצורך צילום והוכחה שאכן הייתם במקום.

הפארק הלאומי ברייס קניון – Bryce Canyon National Park

לאורך הדרך תמצאו מספר נקודות תצפית, כל אחת יפה ומיוחדת כשלעצה. אנחנו עצרנו במספר נקודות תצפית.

Sunrise point

Sunset point

Inspiration point

Farvieu point

הדרך נוחה ויש חניות ליד כל נקודה.

שימו לב שבחורף המקום מושלג, על כל המשתמע מכך.

כנראה ששעת הביקור חשובה. אנחנו היינו בשעות הצהריים, ולמזלנו, היו אנשים מעטים

יכולנו לעצור בנחת בכל נקודה שרצינו ולהצטלם מבלי שיפריעו המוני אדם.

לסיכום

לדעתנו, ברייס יפה יותר ומיוחד יותר מציון ובהחלט שווה ביקור גם למי שעושה תצפיות והליכות קצרות בלבד.

כדאי לקרוא קודם לכן חוות דעת של מטיילים שהיו במקום כדי להחליט היכן לעצור.

 

קנאב – kanab

לעיירה קנאב הגענו לאחר נסיעה של כשעה.

מלון קומפורט סוויטס קנאב – Comfort suites kanab

כל המלונות בדרך היו של רשת קומפורט אין -.Comfort inn, שהיא רשת המוגדרת כ-2 כוכבים.
רמת המלונות אינה אחידה. המלון הזה היה חדש יחסית, מרווח, ובמיקום מצוין.

בכל המלונות החדרים גדולים, ווי-פיי חופשי.

ביקשנו וקיבלנו חדר עם מקלחת, ולא אמבטיה.

ארוחת בוקר, סטנדרטית מינוס.
בכל המלונות תמצאו חביתות, טוסטרים לבייגל (לא תמיד תמצאו גבינת פילדלפיה),
והכי כיף מכשיר להכנת ופל בלגי ב-90 שניות, שיוצא חם וטעים, וכל מה שנותר הוא לשפוך הרבה מייפל וקצפת.

מסעדת יוסטון  – Houston's trail's end restaurant:

דדי המליץ לנו על המסעדה הזו לארוחת ערב. מסעדת בשר ליד המלון

פעם המלצריות היו לבושות בבגדי בוקרים עם אקדחים.
היום כבר לא, והחגורות נשארו תלויות כתפאורה.

הישיבה ב"תאים", האוכל סביר, אבל אין יותר מדי אופציות.

מחירים לדוגמה:

צלעות + תפוחי אדמה וסלט קטן 27$

סטיק 30$

הייניקן 5$

רוקינג וי קפה – Rocking v café:

את הקפה של אחרי הארוחה הלכנו לשתות בקפה שמול המלון.

העיצוב צבעוני ומיוחד. שולחנות עץ מבריק עם תמונות על כל הקירות.
מסתבר שהמקום משמש גם כגלריה לאמני המקום.

דגמנו שם גם קוקטיילים.

גם הקפה וגם הקוקטיילים לא משהו. אוירה יש, בעיקר בלילה.

 

יום 3 (יום ד')

התכנון להיום:

תכננו יום עמוס שכלל שייט על אגם פאואל, ביקור בסכר גלן קניון, עמק המוניומנטים, ולקינוח – קניון אנטילופ.

כבר אתמול דדי אמר, שאלי הודיע לו, שהשיט באגם פאואל לא יתקיים בגלל גובה מים נמוך.
כמובן שאין מה לעשות אלא לכעוס על שלא הודיעו על כך קודם, כי הרי המים לא נעלמו להם סתם כך ביום אחד.

 

עמק המוניומנטים – Monument Valley

האתר הוא אוסף סלעי ענק בצורות שונות, במרחב שהוא שמורה אינדיאנית.
מספרים שצולמו באזור מערבונים רבים.

על הבוקר, נסיעה ארוכה של כ- 3 שעות.
למרות משך הזמן והנוף הכאילו חדגוני, הנסיעה לא משעממת.

למעבר לכתבה מפורטת על האתר – לחץ כאן

 

סכר גלן – Glen Canyon Dam

סכר על נהר הקולורדו בצמוד לעיר פייג. אומרים שהוא גדול כמו סכר הובר.

מיד אחריו, מרכז המבקרים של הסכר – carl hayden visitor center.

הסכר הוא אכן מבנה מרשים, ורק כשאתה שם, אתה מבין את סידרי הגודל.

יש במקום גם את תבנית האגם בקנה מידה מוקטן, מה שעוזר להבין את סידרי הגודל.

רק כשעומדים בצמוד לסכר ומביטים על הפרשי הגבהים, רק שם אפשר להבין את גודל ההישג ההנדסי.

אין עומס ואפשר להקדיש כחצי שעה..

תצפית על אגם פאואל – Navajo Mountain Viewpoint

ראינו שיש לנו עוד קצת זמן לנצל, והמשכנו על כביש 89 עוד מספר קילומטרים פניה ימינה לדרך צדדית, נסיעה של כמה מאות מטרים והגעה למשטח גבוה, "פלאטו" שמשקיף על האגם הענק, או לפחות על חלק ממנו.

ראינו שאכן כל הספינות עוגנות ואיש לא שט באגם.

היה נחמד אבל לא מחליף בשום צורה את השייט שהובטח לנו.

קניון אנטילופ – Antelope Canyon

קניון אנטילופ הוא קניון צר ולא ארוך במיוחד באדמת חול.
בשל האדמה הרכה ושיטפונות, המים חצבו מעברים והאור מלמעלה מראה צורות מיוחדות ומשחקי אור וצל
שהם חלומו של כל צלם.

*** את הקניון הזה אסור להחמיץ.***

למעבר לכתבה המפורטת על הקניון – לחץ כאן

 

מבשלת בירה גרנד קניון –grand canyon brewery distillery page

בערב, בהמלצת דדי, הלכנו למבשלת בירה ממותגת, עם בירה טובה ואוכל סביר.

נחמד, מהיר, ולא נורא יקר (בירה 7$, המבורגר 21$, עוגה 12$# – ועל זה יש להוסיף 3% תשלום באשראי מיסים וטיפ).

 

מלון קווליטי אין תצפית לייק פאואל פייג' – Quality Inn View of Lake Powell – Page

כמובן שהחדרים שלנו היו ללא תצפית לאגם.

הם גם היו חדרים בעיצוב מיושן, עם אמבטיה ולא מקלחת אבל החדר עצמו מרווח בקומת קרקע עם יציאה נוחה לגינה ולבריכה.

ארוחת הבוקר ללא הפתעות מיוחדות.

לאחר יום עמוס – ישנו מצוין.

 

יום 4 (יום ה')

התכנון להיום:

ביקור בפרסת הסוס ונסיעה מהירה עד לסדונה כדי לנצל את מירב הזמן שלרשותנו.

 

עיקול פרסת הסוס – Horseshoe Bend

אחד האתרים המצולמים ביותר של נהר הקולורדו – תצפית על עיקול פרסת הסוס נמצא ביציאה מפייג' על כביש 89 לכיוון דרום נמצא

כמובן שגם אתר טבע זה הופקע מהציבור לטובת האינדיאנים, וגם פה אתה מחויב בתשלום בכניסה.

עם זאת, יש תמורה לאגרה. מקום חנייה גדול ומסודר.

בעבר הדרך מהחניה עד לתצפית הייתה לא מסודרת ולא קלה, עם מקומות קשים למעבר.

כיום הדרך סודרה. כורכר קשה, בשיפוע מתון, עם נקודות מוצלות לישיבה ומנוחה, למי שקשה.

הליכה איטית של כרבע שעה. במהלך ההליכה רואים רק את ה"פלאטו". עיקול הנהר נחשף במלוא הדרו רק כשמגיעים ממש לקצה, ואתם ניצבים מעל העיקול ומצלמים ללא הפסקה.

ממקום התצפית זה נראה כמו תמונת טבע יפה ואי אפשר להעריך את הגודל.

הנהר פופולארי מאד לשיט, בסירות קטנות, בעיקר קאנו וסירות רפטינג.

רק במבט שני אתם רואים את הסירות כנקודות קטנות במים. רק אז ניתן לתפוס את הגודל והזרימה.

מומלץ.

 

גשר נאווחו – Historic Navajo Bridge

דדי משכנע אותנו לסטות ולהאריך את הדרך בכשעה, על מנת לראות גשר יפה ולהגיע למים. התלבטנו והחלטנו ללכת על זה.

מכביש 89 פונים ימינה לכביש A89, נוסעים מספר קילומטרים. דדי עוצר את הרכב. אומר לנו לרדת והוא ייסע ויחכה בצד השני.

מה שיש לפנינו הם שני גשרים. גשר ישן עליו הולכים ברגל עם תצפית יפה על הנהר

ותצפית על הגשר החדש שהוא מן פלא הנדסי מרשים מאד.

לאחר המעבר, מבני נמוכי קומה "מתחזים לעתיקות" בהם תימצאו שירותים וחנות מזכרות.

חניון ליס – Lees Ferry Campground

מיד עם היציאה ממגרש החניה שליד הגשר פונים ימינה, לדרך באותו השם (Lees Ferry). שימו לב שיש מקום בו צריך לעצור ולשלם אגרה, אבל אין שום פיקוח, או נכון יותר לומר לא ראינו אף פקח בסביבה.

בקצה הדרך תגיעו לחניון יפיפה מוסדר, לקרוואנים, עם מעט צל.

כמה מטרים בהמשך, נהר הקולורדו עצמו עם נקודת הורדת סירות למים.
מצאנו כאן לא מעט סירות וצוותים המתכוננים לרפטינג עם קבוצות שאמורות להגיע בהמשך היום.

נגענו במים הצוננים, והמשכנו.

כרגיל, דדי יודע מה הוא אומר והסטייה מהמסלול הייתה בהחלט שווה את הזמן.

 

סדונה

סדונה נמצאת בעמק מוקף הרים וצוקים, הנותנים למקום את אופיו. בתים נמוכים, הפזורים על שטח גדול.

אומרים שהעיר מאד רוחנית. אפשר למצוא פעילות בנושא, כמו טיולים רגליים או ברכב, ויש חברות רבות המציעות שירותי תיור.

למעבר לכתבה המלאה – לחץ כאן

 

יום 5: (יום ו')

התכנון להיום: המשך ביקור בסדונה, הגרנד קניון, לינה בוויליאמס.

 

סדונה – כנסיית הצלב הקדוש – Chapel of the Holy Cross

אם יש מקום שבשבילו שווה לנסוע עד סדונה, זהו המקום.

למעבר לכתבה – לחץ כאן

 

הקניון הגדול – Grand Canyon

תצפית נחל אלון – Oak Creek Vista

יצאנו מסדונה צפונה (על כביש A89) לכיוון הגרנד קניון.

עליה מפותלת שלא נגמרת. בקצה העלייה פניה ימינה לחניון קטן ובו שירותים, דוכני אינדיאנים עם מזכרות.

שביל קצר שלכל אורכו תצפית לנחל הנמצא הרחק למטה והכביש המתפתל

שווה מנוחה של 15 דקות.

המשך נסיעה על כביש 180 המתמזג עם כביש 64
(שהוא כביש הגישה הראשי, לגדה הדרומית של הגרנד קניון).

יודעים שהמקום כבר קרוב לפי שדה התעופה הקטן, ממנו ממריאים סיורים במטוסים קטנים או במסוקים,
וכן אזור מלונות ומסעדות למי שרוצה לישון קרוב לקניון.

תחנת הכניסה הדרומית – South Entrance Station,

שער הכניסה לקניון.
בחלון יציץ איש הפרק לבוש מדים מגוהצים וחבוש כובע, כמו בסרטים.
הוא יגבה את התשלום ויצייד אתכם במפות של הפארק.

נסיעה לכיוון מזרח אפשרית גם ברכבכם הפרטי.

נסיעה לצד מערב אפשרית רק באוטובוס של הפארק.
לפחות האוטובוס נראה טוב יותר מזה של ציון פארק.

אם אתם נכים תוכלו לנסוע ברכבכם גם בכביש זה.
תקבלו גם שלט מיוחד לשים על הדשבורד וגם קוד שיפתח בפניכם את המחסום המתאים.

הנסיעה עצמה די מאכזבת. הנופים מתגלים רק בנקודות העצירה.

אבל איזה נופים.

אין תמונה שמשקפת באמת את גודלו של הקניון, תבינו למה קורים לו "גרנד קניון" רק כאשר תעמדו באחת מנקודות התצפית.

אמיצי לב יוכלו לעמוד על אחד הסלעים ללא גדר ביטחון, די על הקצה, לקוות שלא יבוא איזה משב רוח חזק, ולהצטלם.
גם שעומדים היכן שיש גדר וביטחון מלא, הנשימה נעתקת.

כמובן שיש שילוט אזהרה מנפילות, רק השילוט נמצא בקצה הצוק, ולא בתחילתו.

אנחנו, שלא הרגשנו צורך, או יכולת, ללכת במסלולים הרגליים, עשינו די והותר, וראינו די הרבה מאותו הדבר.

עצרנו בלא מעט נקודות

חלק שוממות, עד פראיות, בחלק תמצאו שולחן וספסל לשבת מול הנוף

ובמיעוטן, תמצאו מחסות לצל, חנות מזכרות ושירותים.

עצרנו לתצפית בנקודות הבאות: Hermit's rest, Pima Point, Great Mohave Wall , Viewpoint, Mohave Point, Hopi Point, Powell Point, Maricopa Point, duck on a Rock Viewpoint,  Navajo Point

כאמור, אנחנו ניצלנו רק חלק מזערי ממה שיש למקום להציע.
לא לנו באחד מהמלונות במקום, לא ערכנו טיולים רגליים ולא שטנו על הקולורדו

ולמרות שהקניון הזה לא היה אצלנו במקום הראשון, עדין חובה לבקר בו ולהקדיש לפחות כחצי יום, למקום.

 

ויליאמס

חוזרים בדרך שבאנו, יורדים דרומה על כביש 64 ופונים מערבה לכביש 40 הבין מדינתי. בצומת כביש 40 מתפצל לדרך קטנה יותר שהיא גם
אחד הכבישים המיתולוגים החוצה את ארה"ב מהמזרח למערב. פעם עורק שוקק חיים שלאט לאט איבד את מרכזיותו.

כביש 66 – historic route 66

העיירות לאורכו היוו אטרקציות כשלעצמן, ובשנים עברו היה נהוג לעשות טיול המוקדש לכביש ולעיירות.

לעיירות האמריקאיות הקטנות, יש אופי מיוחד, עם או בלי כביש 66. כזו היא גם ויליאמס.

אין בה יותר מדי מזכרות ונוסטלגיה אבל אופי מיוחד, יש, ועוד איך.

 

מלון קומפורט אין ליד הגרנד קניון – Comfort Inn Near Grand Canyon

עוד מלון ברשת, חדרים נוחים, יש בריכה וארוחת בוקר טובה. לא צריך יותר

 

מסעדת גן פרונטיר ברבקיו וגריל – Frontier Barbeque & Beer Garden

המלצת דדי למסעדה קרובה למלון עם מנות בשר גדולות וטעימות.

השמש טרם שקעה, חשבו לבוא לפני שהמקומיים יוצאים לבלות. טעינו, ובגדול.

חגיגה בעיצומה. ניראה שכל העיירה היגיעה לחגוג משהו.

בגינה הגדולה, ריקודי שורות עם המרקידה, המוזיקה, הלבוש האופייני, כולל מגפי וכובעי הבוקרים וכל השופוני.
ליד מארגנים פעילות לילדים. בצד הרחוק, שולחן טעימות ויסקי וקוקטיילים.

ובסככה שבצד מוזיקה חיה עם להקות מתחלפות. ולמרות שהמקום קטן, הלהקות ברמה.

כל יתר הגינה זרועה בשולחנות עץ לפיקניק, כמו אצלינו.

השיטה היא ללכת לקופה, להזמין ולשם ומלצרית תביא אליך לשולחן את האוכל שיהיה מוכן.

הזמנו פלטת בשרים זוגית ובירה. מנת ענק טעימה שחוסלה.

יצאנו שבעים ומרוצים וחזרנו למלון לנוח.

 

יום 6 (יום שבת)

התכנון להיום:

ביקור בעיירות סליגמן וקינגסמן, סכר הובר, לאס וגאס

 

סליגמן – Seligman

עוד עיירה על כביש 40 / route 66 שהזמן קפא בה, או לפחות שומר בה היטב.
או לפחות מקום לצילומים של מה שחושבים שהיה פעם כביש 66

למעשה, אין הרבה מה לעשות והכל מתמקד בקטע רחוב של כ- 100 מ', אבל איזה 100 מטר.

החל מגלידריה בסיגנון הישן (באנו מוקדם מדי), בחצר מכוניות ישנות,

בהמשך חנויות "ביזריות" אך מעניינות, גם במזכרות, גם המוכרים עצמם.

מהצד השני של הכביש חנות, או נכון יותר לומר, מזנון דרכים שיש בו כמעט הכל.

לידו, נמצא הקינוח – בר החתול השחור

בר, או פאב, בדיוק כמו שהיה פעם.
עם האופנוענים בכניסה, דלת הכניסה כמו בסלון של פעם,
בפנים עץ כהה, שולחנות ביליארד, שלטי פרסומת, מוזיקה, האווירה והכל.
מומלץ למי שרוצה לעשות שם הפסקה לאווירה וכוס בירה קרה

אין צורך להגיע במיוחד, אבל עיירה על הדרך בדרך אל או מ….

 

לאס וגאס

מכאן ממשיכים על כביש 40 לוגאס

בדרך עברנו דרך קינגמן – kingman, אבל לא היה שם שום דבר מעניין.

אם הייתי מתעקש היינו מאריכים קצת את הדרך ונוסעים בכביש 10 ל-אאוטמן – outman כי קראתי קצת על המקום,
אבל לאחר סליגמן החלטנו לוותר.

סכר הובר – hoover dam:  נסענו בכביש וחשבנו שניראה ממנו את הסכר. לא רואים כלום.

מה שכן רואים הוא את כמות האנשים הנוהרים לביקור במקום.
ראינו גם באינטרנט את הדרך שצריך לעבור כדי להגיע למקום.

היות וראינו כבר סכר אחד, החלטנו שאפשר בהחלט לוותר.

לא יודע האם ההחלטה חכמה, אבל לא מצטערים על שלא היינו.

לאס וגאס

השלט של לאס וגאס מקדם את פנינו.

ראינו אותו רק בזכות המדריך שהסב את תשומת ליבנו..

לאס וגאס זה לא רק ה"סטריפ". יש המון מה לראות ומה לעשות, למי שרוצה.

למעבר לכתבה המלאה על לאס וגאס – לחץ כאן

 

יום 7 (יום א')

התכנון להיום:

נסיעה ללוס אנג'לס.

למרות שכל הדרך רואים את עצי ג'ושוע, אין שום מקום שאפשר לעצור לצלם.

Valley Wells Rest Area – Southbound: דדי מצא לנו את החניון הזה
שיש בו חצר אחורית ובה תצפית קרובה לעצי ג'ושוע.

צילמנו – רוב מאומה על לא דבר.

בדרך משכה את עינינו, ואיך אפשר שלא, עמודי ענק ובראשם מראות. משהו דומה יש בארץ.

דדי, המפרגן, סיפר שהמערכת לא תקינה כבר זמן רב.

הדרך הארוכה והמשעממת עברה כמצופה, וללא תקלות

כאן נפרדנו מדדי, לאחר טיול חוויתי והמשכנו לחלק השני של הטיול – לוס אנג'לס.

 

סיכום הטיול המשופר

ארגון הטיול:

ההחלטה לעשות את הטיול עם מדריך/נהג פרטי הייתה נכונה ומוצלחת.

שלא תטעו – למרות כל הטענות, לאלי מגיע קרדיט על הטיול המוצלח.

אלי גבאי

קצת איכזב (לא היה קשוב לשינויים שהיצענו, ולא "זרם" איתנו).

הרגשנו שדי כפינו עליו את הלילה בסדונה.

שדרוג המלון בווגאס לא בוצע למרות בקשתנו.

הודעה שבועיים לפני הטיול שהוא מעביר אותנו למדריך אחר, אפשרות שלא הוזכרה ולא צוינה עד כה.

ביום השלישי לטיול היינו אמורים לעשות שייט באגם פאואל.
יום קודם המדריך מעדכן שלא יהיה שיט כי אין מספיק מים באגם.
אם הדבר לא היה ידוע מראש – זה רע,
ואם היה ידוע – למה לא התיעצו איתנו לגבי אתרים חלופיים (מבלי להתייחס לעלות השייט שנחסכה מהמארגן).

על המדריך

דדי לוין, המדריך, היה מעל ומעבר.

מלבד הברור מאליו, שיש לוודא שהמדריך בקיא באזור והיה שם יותר מפעם אחת,
התאם את המדריך לרצונותיך.
האם אתה מחפש מישהו עם ידע בגאולוגיה ובעלי חיים, כזה המכיר מסלולים מעניינים ואנשים. האם
המדריך דברן או שתקן.

על התוכנית

אתה אף פעם לא יודע מה פספסת. האם יש עוד נקודת תצפית שלא היית בה כי נמאס למדריך,
לכן תמיד רצוי להתכונן, ואם יש משהו שאתה רוצה לראות, סכם זאת מראש.

קניון אנטילופ: אם הייתי צריך להחליט רק על אתר טבע אחד לבקר בו – זה המקום

כנסיית הצלב הקדוש בסדונה: למי שמבקר בגרנד קניון – הסטייה והארכת המסלול שווה בהחלט

לאס וגאס: הקדישו ערב שלם לחוויית רחוב פרימונט

ביום הראשון, הייתי מאריך את הנסיעה וישן בעיירה הסמוכה לפארק הלאומי ציון.

ציון פארק פחות אטרקטיבי למי שלא מטייל ברגל, למרות שהנסיעה בדרך הפנימית יפה.

כל האתרים היו שווים בהחלט את הביקור

 

*** למעבר לחלק השני של הכתבה על לוס אנג'לס – לחץ כאן ***

 

למעבר לאתר של חברת אלי גבאי טיולים – לחץ כאן

למעבר לכתבה ל עמק המונומנטים – לחץ כאן

למעבר לכתבה על קניון אנטילופ – לחץ כאן

למעבר לכתבה על סדונה – לחץ כאן

למעבר לכתבה על לאס וגאס – לחץ כאן

 

06/25